(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: המסר שהעביר אליהו בחור באינטרנט היהודי מן המאה ה-15)

 בימים אלה קיבלתי מסר חשוב מאליהו בחור. הוא הגיע אלי באינטרנט היהודי, הפועל זה אלפי שנים. בגלקסיה היהודית מתרוצצות מיליארדי מילים, העוסקות בנגלה ובנסתר, בהלכה ובאגדה, בפיוט ובתפילה, בהגות ובשירה. חלק גדול מן הטקסטים גלויים לעין. אך בין המילים הרבות גנוז מדי פעם מסר מקודד, שצריך מנוע חיפוש מעולה כדי לאתרו ולפצחו. גוגל לא יצלח למלאכה זו. רק תלמידי חכמים אוהבי ספר מסוגלים לאתר את הקודים הנסתרים המועברים אלינו ממרחק של מאות ואלפי שנים.

אחד ה"מנועים" הללו הוא ידידי, איש הספר דן ירדני, שכבר סיפרתי עליו כאן לא פעם.

מספר ירדני:

אליהו בן אשר הלוי, אליה לויטה בפי הנוצרים, המכונה אליהו בחור, היה גיבור תרבות ססגוני בתקופת הרנסנס. מגדולי המדקדקים של השפה העברית. בלשן, מורה, מתרגם, סופר ועורך, פולמוסן ומשורר, זמר והומניסט.

הוא נולד בגרמניה בשנת 1469 ומת ונקבר בוונציה בן 80 שנה, גיל מופלג מאד באותם ימים. במהלך חייו נדד בין ערים ומדינות, עבד בבתי דפוס רבים, בעיקר בתי דפוס נוצריים שהדפיסו ספרים עבריים. בין לבין חיבר קונקורדנציה למקרא, מילון ארמי עברי, מחקר על טעמי המקרא והניקוד (בו גילה שאלו אינם קדומים אלא הומצאו בתקופה מאוחרת). הוא גם חיבר מילון יידי עברי והיה חלוץ המחברים של ספרי יידיש חילוניים. "באבע בוך", שהיו חומר קריאה מרתק לנשים יהודיות.

דו ירדני מעיין בספר עתיק

בפרק זמן קצר של 3 שנים, בין השנים 1540 ל-1542 שהה אליהו בחור בעיר קטנה ויפהפייה בבוואריה, אליה נקלעתי באחרונה.

אליהו בחור הוזמן על ידי חובב העברית והרפורמטור הדתי פאולוס פגיוס לעבוד אצלו כעורך ומגיה בבית הדפוס שיסד זה עתה. אליהו, הרפתקן בטבעו, קיבל את ההזמנה ועל אף עומס 71 שנותיו, חצה את האלפים מאיטליה לגרמניה.

בסך הכל ידועים לנו 15 ספרים שנדפסו בבית הדפוס הזה, רובם ככולם בשפה העברית. בכמה מהם מגמה מיסיונרית מובהקת, אך מנוסחת במתינות. אפשר רק לנחש מה היו תחושותיו של אליהו בחור, יהודי מאמין ושומר מצוות, שטרח להגיה ספרים אלה.

בכנסייה אשר בה שירת פגיוס כמטיף, נשתמרו חדר עבודתו וספרייתו כמות שהיו בימיו. מקום כבוד תופסים בספריה הספרים שנדפסו בדפוס שלו. ביקרתי בחדר עם המטיף היושב היום על כיסאו של פגיוס ותוך עיון בספרים נזדקרה תגלית מפתיעה לעיני.

"להוכיח שאמונת המשיחיים נכונה". ספר אמנה המיסיונרי.

ספר אחד בלבד מן הספרים שהדפיס פגיוס הוא ספר מיסיונרי מובהק ובוטה. "ספר אמנה" שמו. בפתיח למהדורה העברית כותב פאולוס פגיוס: "ספר אמנה, יקר טוב ונעים אשר חיבר אותו איש ישראלי חכם ונבון לפני כמה שנים להורות ולהוכיח בו בראיות גמורות וברורות שאמונת המשיחיים שיש להם בהקב"ה באב ובן ורוח הקדש ובדברים אחרים שלימה, נכונה ובלי ספק …"

כמנהג הימים שבהם התגאו המדפיסים במלאכתם, הדפיס פאולוס פגיוס בסוף ספריו, את "דגל המדפיס" שלו. חיתוך עץ יפהפה, מוקף פסוקים שאותם החשיב כמוטו של חייו. בתחתית הדגל נהג לכתוב "תקוותי במשיח הנשלח, אשר הוא יבוא לדון את חיים ומתים".

דגל המדפיס עם הטקסט המקורי "המשיח הנשלח"

תוך עלעול בספר הזה הגעתי לתגלית המפתיעה. במוטו לספר המיסיונרי נכתב "המשיח הנשלך" במקום "המשיח הנשלח" (כלומר המשיח שהיהודים השליכו אותו ולא המשיח שנשלח אל היהודים).

דגל המדפיס עם הטקסט שהמגיה שיבש "המשיח הנשלך"

ממרחק של 450 שנה שלח אליהו בחור באינטרנט היהודי מסר מחוייך לאחיו היהודיים וגילה את דעתו על הספר שהגיה.

אליהו בחור זכה לאריכות הימים מופלגת, אך לא זכה לכך שאשת נעוריו תאריך ימים כמוהו כפי שתאר בשירו הנפלא:

אנא אלי, לי ולאשתי החסד גם האמת מן
שהיא לא תהיה אלמנה ואני לא אהיה אלמן
יחד נמות, ובגן עדנות תוך חיקה אישן עד לזמן
יבוא הקץ ואזי נקיץ ולחיי עד יחד נזדמן.

אליהו התשסי מספריו של אליהו בחור

פאולוס פג ]ויקיפדיה]

[גירסה למאמר שפורסם ב-2005]

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: דגלי שמחת תורה – המקור למנהג העממי)

                                                       - מאת: יואל רפל -

מנין ומתי צמח המנהג שבו בשמחת תורה הילדים באים לבית הכנסת ודגל בידם. ולא רק דגל. מוסיפים לו גם תפוח (עץ או אדמה) ונר. הדגל מקושט ומאויר בכל צבעי הקשת ובציורים הנותנים ביטוי למהותו של החג. ויש בהם שהם אקטואליים לזמן ולמקום.

הקפות בבית הכנסת, ציור משנת 1937 לערך. ויקיפדיה

מה מקור שמחת תורה

ראוי להתחיל בחג עצמו שאינו נזכר בתורה ואף לא במקורות ראשונים – משנה ,תלמוד.
מקורו בבבל של תקופת הגאונים, שם נהגו לסיים את קריאת כל חמשת חומשי התורה בכל שנה וזאת בשונה מארץ ישראל שבה קראו את החומש כולו במשך שלוש שנים.
בספרו 'תולדות חג שמחת תורה' כותב אברהם יערי: "חג שמחת תורה שאנו חוגגים בימינו. ,ביום השמיני של סוכות, הוא חג שנולד בבבל ואילו בארץ ישראל לא חגגוהו כלל עד סוף תקופת הגאונים (שנת 1000 בערך) .עיקר החג היה על שום שבאותו יום סיימו לקרוא את חמשת חומשי התורה".
משמעות הדגל במקרא
מה לסיום קריאת התורה ולדגלים בידי ילדים? כדי לתת תשובה לשאלה זו עלינו לרדת לייסוד שורשי מנהגי החג. בקהילות ישראל במזרח אירופה ואף במרכזה, התפתחו מנהגים שנועדו לטפח את הקשר בין חג שמחת תורה לבין ילדי ישראל.
החג עצמו נצבע בצבע של קירוב הילדים אל התורה. כך התקבלו המנהגים שגם ילדים קטנים מאד נקראים לתורה, נזרקים עליהם מיני מתיקה שונים ויש אף ילדים הזוכים לשאת ספרי תורה אף שהם כבדי משקל. בין שאר המרכיבים שטופחו עבור הילדים היו הדגלים – דגלי שמחת תורה.
זה אולי המשך המסורת המקראית על מקומו של הדגל, כפי שמתואר בספר 'במדבר': "איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל" (ב ב).
השימוש המקראי במושג 'דגל' אינו זה המקובל בימיינו. דהיינו סמל למדינה, ריבונות או קבוצת אנשים.
פרשני המקרא, שחיו בימי הביניים, העידו כי בארצות שבהם חיו היו הצבאות צועדים ודגל מתנוסס בראשם."אין דגלים אלא צבאות" (שמות רבה טו,ו). על הפסוק "איש על דגלו" אומר מדרש תנחומא "חיבה גדולה חיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל שעשאן דגלים כמלאכי השרת כדי שיהיו ניכרים בני ראובן לעצמם ובני שמעון לעצמם".
כלומר: הדגל בתפיסה המקראית איננו חפץ – מוט ועליו פיסת בד. הדגל במקרא הוא, כהגדרת פרופ' גד בן-עמי צרפתי, "קבוצת אנשים,יחידה צבאית, מחנה".

(דגל שמחת תורה,פולין,1920.ציורי הדגל נותנים ביטוי לתוכנו המרכזי של החג.אוסף ביל וליסה גרוס)

ההקפות למבוגרים הדגל לילדים

מעדויות שונות עולה כי מנהג הדגלים מוכר כבר כ -400 שנים, מראשית המאה ה – 17.
אזכור ראשוני לקיומם של דגלים בשמחת תורה נמצא בתקנות שקבעו יהודים יוצאי פולין שחיו באמסטרדם במאה ה -17.
בתקנות קהילת אמסטרדם משנת 1671-2 נאמר "בשמחת תורה לא ילכו הילדים עם דגליהם אחר ספר התורה, וגם לא ידליקו שום נרות בלילה על דגליהם. אך ביום מותר לילך אחר ספר התורה וגם להדליק נרות".
תקנות אלו נקבעו בתקופה שקדמה לחשמל, והתאורה בבתי הכנסת הייתה באמצעות נרות, שנשמר להם מקום קבוע ובטוח.
יערי בספרו מביא מקורות שונים המעידים על התפשטות מנהג הדגלים, במקביל להתפשטות מנהג ההקפות.
נשיאת הדגלים בתהלוכה נאה בבית הכנסת ומחוצה לו, היא הביטוי המעשי להשתתפותם של הילדים בהקפות שעושים הבוגרים עם ספרי תורה.

מדוע הנר הנעץ בתפוח שבקצה מוט הדגל?

התפוח 'מיובא' ככל הנראה משיר השירים "כתפוח בעצי היער, כן דודי בין הבנים"(ב,ג).
המדרש גם הוא נותן סיבה לתפוח "מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע" (שבת פח ע"א).
הנר מסמל את הנאמר בספר משלי "כי נר מצווה ותורה אור" (ו כג).
התקבלותו של הדגל בשמחת תורה הייתה חלק מהתפשטותו של מנהג ההקפות.
על ההקפות בשמחת תורה ידוע כבר מימי הביניים אך למעשה רק במאה ה-18 הן היו לאירוע המרכזי של החג. הדגל היה עבור הילדים האמצעי והחפץ באמצעותו השתלבו ברקודי ההקפות.
יצירת הדגלים הייתה ברוב השנים יצירה אומנותית עממית וזולה ומרבית הדגלים נעשו באמצעים פשוטים ועל ניירות באיכות נמוכה והם הושלכו כלאחר יד בסיום החג. זוהי הסיבה שאין בידי החוקרים והאספנים דגלים הקודמים למחצית השנייה של המאה ה -19 (1850 ואילך).

צבע ותוכן בדגלים

בראשיתם היו מרבית הדגלים מודפסים בצבעי שחור-לבן אך לקראת סוף המאה ה-19 ניתן למצוא יותר ויותר דגלים גדושי צבעים מאירי עיניים. תכני הציורים על הדגלים השתנו במרוצת השנים מנושאים תנכיים מובהקים בהם בלטה מאד נוכחות הילדים לנושאים בעלי משמעות אקטואלית.
פרופ' שלום צבר מהאוניברסיטה העברית, שכתב מחקר רחב יריעה על דגלי–תורה ומחזיק באוסף דגלים, כותב כי "הרוחות החדשות שהחלו מנשבות ביהדות מזרח-אירופה ובעיקר הציונות השפיעו … על התפתחות הדגל לשמחת תורה… ככל שהתנועה הציונית הגבירה את כוחה חדרו משמעויות אלה יותר ויותר לדגלי החג"..
מציאות זו השפיעה מאד על תכני הדגלים שיוצרו ועדיין מיוצרים בארץ. אם בתחילה ייצגו הדגלים את פניו של 'היישוב הישן' הרי שמאוחר יותר נשתלבו תמונות מחיי החלוצים ובהמשך לאירועים ואישים בני הזמן. על הדגלים הוטבעו תמונות של מפקדי וחיילי צה"ל, הכותל המערבי , ושילוב של אנשי אדמה ולוחמים. מאוחר יותר הופיעו גיבורי סדרות סרטי טלוויזיה, ברוב המקרים מתוצרת זרה, שהילדים הזדהו עם גיבוריהם. בארון הקודש שנמצא במרבית הדגלים הסתתרו, וודאי עדיין מסתתרים ,אותן דמויות שהודפסו על הדגל לכבודה של התורה.

*ד"ר יואל רפל הוא מחבר האנציקלופדיה 'מועדי ישראל'.

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: אררט – רומן ועוד משהו)

קראתי את "אררט" פעמיים. עם סיום הקריאה שאלתי עצמי: האם זו ביוגרפיה של אברהם שלונסקי? האם זה סיפורה של משפחת שלונסקי ? האם זה סיפורו האישי של הסופר, יהונתן שלונסקי. או אולי זו תעודה היסטורית על התהוות הספרות והתרבות העברית החדשה בארץ ישראל?
כל אחת מן התשובות לשאלות הללו יכולה להיות כן. אך ב"אררט" יש עוד משהו, ההופך את מכלול המרכיבים ליצירה ספרותית.

אררט – שער הספר

אילו זה היה ספר בדיוני היה לפנינו רומן טוב. עלילה מרתקת, גיבורים יצריים, המתוארים היטב על רקע תקופה היסטורית סוערת. שרשרת של מצבים טראגיים ובצידם הילולות ושמחות.
אך הואיל וזה איננו רומן בדיוני אומר רק כי זה רומן שיש בו עוד משהו.
גיבור בעל כורחו
המשהו הזה הוא דרך היווצרותו של הספר. יונתן שלונסקי [גילוי נאות: ידיד אישי], הוא בנו של דב שלונסקי, אחיו של המשורר אברהם שלונסקי, שחולל את המהפכה בשירה העברית שלאחר ביאליק.
דב שלונסקי נפטר בשנת 1947, כשיונתן היה בן תשע. אברהם שלונסקי בא לבר מצווה של יונתן בקיבוץ נען [בו חי יונתן עם אמו מאשה] ומאז נקשר בין השניים קשר מיוחד.
מן הספר מצטייר קשר זה כיחסי בן עם תחליף אב, כיחסי בן עם אב רוחני. ובגיל מאוחר יותר כקשר אינטלקטואלי פורה בין מורה רוחני לתלמיד בוגר.
ילדותו ובגרותו של יונתן שלונסקי הפכה אותו גם ל"מספר היודע כל" וגם לגיבור בעל כורחו. קשריו עם אברהם שלונסקי ועם אשתו השניה מירה, הפכו את יונתן לכמעט עד בזמן אמת לכל גיבורי התרבות העברית, שהחלה להתהוות עשרות שנים לפני שנולד.
האישים אליהם נחשף , באורח אישי ממש, או דרך סיפורי דודו, הם התרבות הישראלית במיטבה – לאה גולדברג, נתן אלתרמן, אברהם חלפי, חנה רובינא, יצחק למדן, אביגדור המאירי, יוכבד בת מרים, ישראל זמורה ורבים אחרים. ולא במקום האחרון המפגש הבלתי אמצעי עם היצירות הגדולות שתרגם שלונסקי מן הספרות הרוסית, הצרפתית והאנגלית והחשיפה לעולם התרבותי העשיר של הדוד.
הרקע היחידאי הזה נתן ליונתן שלונסקי את החומרים שבכישרונו הצליח להפוך לסיפור מופלא. סיפור שנכתב כאילו היה עד ראיה ושמיעה לאירועים, שראשיתם בראשית המאה העשרים והם מהדהדים עד ימינו.

אברהם שלונסקי 1936 [ויקיפדיה]

משפחה מופלאה

אברהם שלונסקי עומד כמובן במרכז הסיפור. אך אי אפשר להבין את עולמו בלי להכיר את משפחתו.
האב טוביה, מוסיקאי שחיבר את הלחן לשירו של שאול טשרניחובסקי "שחקי שחקי". האם, ציפורה, אשה דעתנית, מהפכנית סוציאליסטית. האווירה בבית – יהדות [חב"דית], עברית, השכלה ותרבות במובן הרחב ביותר של המלה.
אברהם הוא המוכשר והבולט בין ששת ילדיהם של טוביה וציפורה שלונסקי. אך גם האחרים מוכשרים כל אחד בתחומו – דב מתמטיקאי, ורדינה מוסיקאית ברמה בינלאומית וגם יתר הילדים ירשו כל אחד מכישרונות הוריהם.

ילדי שלונסקי – דב אברהם מניה פניה אידה ורדינה

הדבר המרכזי אולי בחיי המשפחה היא האהבה, אפשר לומר התאווה האובססיבית, לשפה העברית. האב טוביה שולח את אברהם ללמוד שנה בגימנסיה הרצליה ערב מלחמת העולם הראשונה. כאן סופג שלונסקי את העברית הארצישראלית החיה, וביכולת הוירטואוזית שלו הוא לש בשפה ויוצק בה דפוסים חדשים.
סיפורו האישי של שלונסקי רצוף משברים. אשה אלכוהוליסטית ואשה שניה שאהבתו אותה גברה על החברות שלו עם בעלה. מאבקים ספרותיים עם ביאליק ותומכיו, וכמובן שורה של מפעלים – תרגומי מופת מספרות העולם, תרומה אדירה לתיאטרון העברי. הפרטים ההיסטוריים ידועים. תרומתו של יונתן היא בפרטים הקטנים המחיים את רוח התקופה וגיבוריה.
הואיל ומדובר ברומן, לא אקלקל לקוראיי את ההנאה של קריאת הספר בהוצאת צימוקים מן העוגה הגדולה – החל במאיר דיזינגוף שמצא גבר זר בחדר המיטות של אשתו וכלה באורי צבי שאמר מה שאמר לסימה ארלוזורוב ביום השלושים למות בעלה.
אסתפק אפוא בכמה תובנות שעלו בי כקורא מתוך הספר.

חב"דניק בגדוד העבודה

אברהם שלונסקי החל דרכו בארץ כחלוץ בגדוד העבודה. אך כבר בערב הראשון, בריקוד ההורה הסוער בעין חרוד, הזכירה לו ההורה את מפגשי ההתוועדות החב"דית משם, ניגונים מבית אבא אמא , טוביה וציפורה שלונסקי,שנשארו באוקראינה.
קשה לתאר ניגוד גדול יותר בין חב"דניק לבין חלוצי גדוד העבודה. חלוצים שהלהט המהפכני שלהם כלל גם "עולם ישן עד יסוד נחריבה". העולם היהודי של בית אבא.
הרקע לחבדניקיות של שלונסקי הוא לכאורה מקרי. אך שורשיו עמוקים.
רבה של העיר יקטרינוסלב שבאוקראינה, לוי יצחק שניאורסון, השתתף בחגיגת הבר מצווה של אברהם שלונסקי והביא לו במתנה את ה"תניא", ספר היסוד של חסידות חב"ד. מישהו אחר הביא לבר המצווה ספר שירים של אד"ם הכהן, משורר מראשוני תנועת ההשכלה בליטא. אלה היו מקורות ההשפעה הרוחניים של טוביה האב.
אברהם שלונסקי למד ב"חדר" עם מנחם מנדל שניאורסון, שנודע לימים כרבי מלובביץ' ושתי המשפחות, שלונסקי ושניאורסון התגוררו זו ליד זו.
איך נוצר קשר כזה בין משפחה של משכילים לבין משפחה של חסידים [העתידים להפוך לתנועה החסידית הגדולה בעולם]?
רק נסיבות היסטוריות יחודיות אפשרו את הזיווג הזה.
ביקטרינוסלב נוצרה מציאות היסטורית ייחודית. רבה של העיר לוי יצחק שניאורסון [אביו של מנחם מנדל] נבחר בהשתדלות של איש ציבור משכיל ציוני בעל השפעה.
התנועה החסידית בגלגוליה השונים ובעשרות חצרותיה המפולגות, התנגדה התנגדות נחרצת להשכלה. הצדיקים אסרו על חסידיהם כל לימוד שהוא, פרט ללימוד קודש – לא שפת המדינה, לא מדעים, לא שפות זרות, אפילו לא עברית.

הרבי מלובביץ' בפריז 1937

תנועת חב"ד הייתה שונה ביחסה להשכלה. הרבי מלובביץ' למד באוניברסיטת לנינגרד מתמטיקה והנדסה, באוניברסיטת ברלין למד מתמטיקה, פיסיקה ופילוסופיה. בסורבון למד הנדסת חשמל.
השילוב הזה של השכלה כללית רחבה בצד דבקות במסורת היהודית איפיינה לא רק את משפחת שלונסקי. היא כללה חלק גדול מחבורת "אררט" והסמוכים לה – חנה רובינא, לאה גולדברג, ועוד רבים המצטרפים מדי פעם לשיר שנראה להם כהמנון חב"ד: "קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה".
פרופסור אביעזר רביצקי סבור כי היחס של חב"ד להשכלה נעוץ בשורשי תפישתו של מייסד חב"ד, ר' שניאור זלמן מלאדי. הוא מביא דוגמא דברים שאמר הרבי מלובביץ' לקבוצת מדענים יהודים אורתודוקסים: "השגו הגדול של אינשטיין היה בכך שהצליח למצוא את הקשר בין האנרגיה לחומר. לא תיתכן הפרדה בין תחומי הדעת השונים… כולם שייכים לאותה אחדות…" [אביעזר רביצקי, הקץ המגולה – עמ' 254].

אורי צבי ודב השילוני

מן הספר ומחבורת "אררט" בולט בהעדרו אורי צבי גרינברג. נעדר, אבל מעין נוכח נפקד.
אורי צבי חולל את מהפכת הסגנון האימפרסיוניסטי בשירה [תחילה ביידיש ואחר כך בעברית] בראשית שנות ה-20. סגנון שהתאפיין במרידה במוסכמות האמנותיות של סוף המאה ה-19. בכך קדם לשלונסקי. לולא האירועים הטראגיים [הקרע בינו לבין תנועת העבודה, עלילת רצח ארלוזורוב] שהרחיקו את אורי צבי מן החבורה שהייתה המסגרת הטבעית שלו, היה אורי צבי חלק אורגני מחבורת "אררט".
"שלונסקי וחבורתו", כותב המבקר דן מירון, "לא יכלו להכחיש את התפקיד המרכזי שמילא [אורי צבי] בשבירת השלטון של הפואטיקה הרומנטית הביאליקאית בשירה העברית ואת התנופה העצומה שנתנה שירתו לאופציה המודרניסטית" ["אקדמות לאורי צבי" עמ'87]. שלונסקי עצמו הודה בהשפעה זו כמו בהשפעות אחרות של משוררי אותה תקופה.
אורי צבי חלק אמנם על שלונסקי בעמדתו לגבי תפקיד השירה במאבק התחיה הלאומית [וגם תקף את כל המשוררים האחרים בנושא זה]. אך אורי צבי לא נרתע מלתקוף את ביאליק על שנטש את המערכה וכך כתב:
"גם ביאליק, גאון השירה הזועמת… עוגב השירה העברית.. ומי שניבו כמו פתן נשך… בנה לו ארמון ויהי למגיד… וילך בדרך אחיו השנואים… ויארח להם לאחיו הסוחרים… בעונג שבת בכרת מרעים… למה אדמך ביאליק כעת… ושירי הזעם שלך בחנות… הם נהנים מזיוך האחים הסוחרים… [ביאליק, כל כתבי אורי צבי, כרך ב' 99-100].
כ-13 שנים [1933-1946] היה אורי צבי מנותק מן הזרם המרכזי של התרבות המתהווה בארץ. פרט לכמה פרסומים הוא שתק כל התקופה וכתב למגרה. לא היה לו עניין לפרסם ב"המשקיף" בטאון התנועה הרביזיוניסטית. כל הבמות האחרות נסגרו בפניו.
אך היה אדם אחד מחבורת אררט ששמר לו אמונים והיה בקשר עמו רוב השנים, זה היה דב שלונסקי, אחיו של המשורר ואבי מחבר "אררט". [ולדברי יונתן שלונסקי השפיע דב על אורי צבי במעבר מיידיש לעברית].
הערך עליו בויקיפדיה [דב שליונסקי] מתאר אותו כאחד מחלוצי המתמטיקה והפיסיקה העבריים מחבר ספרי מדע פופולארי.
אכן, לא היה ילד בשנות החמישים והשישים [כולל כותב שורות אלה] שלא קרא בשקיקה את ספריו במדע פופולארי – על מכונות פלא, האטום, תורת היחסיות, גדולי המדע ועוד. עלי אישית השפיע השפעה עצומה הספר "מתמטיקה למיליון" שתרגם [המחבר הוא לאנסלוט הוגבן ] והצליח להסביר בלשון שווה לכל נפש את נפלאות התבונה המתמטית.
לא מצאתי בויקיפדיה שום התייחסות לחלקו של דב שלונסקי בחבורת "אררט". יונתן שלונסקי איננו מפרט ב"אררט" את תרומתו לחבורה. אולי מתוך צניעות. אבל אפשר ללמוד על תרומת דב שלונסקי לחבורה מריבוי ההקשרים בהם נוכח דב. מדי יום לאחר יום עבודה מפרך בבית המדידות רץ ל"אררט" ובילה שם עד שעות הלילה המאוחרות.
האיש שהנציח את דב שלונסקי כאיש רוח ושירה הוא אורי צבי גרינברג. הוא עשה זאת בקינה בת שבעה עמודים שפורסמה בשנת תש"ז סמוך למותו של דב.
וכך כותב אורי צבי ב"שירת אשכבה לדב השילוני,:
"….אשר ידעת לאהוב איש בשל מלה-בשיר
שהיא מפתח לנגון-דבר אין-יודעו ואתה ידעתו
שידעת להתגעגע לאיש השיר שהוא גר כאן בעירך
כאילו הרחק והרחק אלפי אלפים מילין בנכר
ובאת לראותו מקרוב מנגד בשבתו במסבת זריו
ופעם נגשת אליו לומר לו: שלום בקבלת יד

בהמשך קורא אורי צבי לחברו המת שיספר בעולם הבא ל"יהודים האדומים" אשר מעבר לסמבטיון

"ותספר להם שמשם-שם מן המקום שאתה בא
ממחוז סיני ונבו וירקון
היה לך ידיד ששער ראשו אדום וזקנו
לולא גלחו היה אדום
הוא משורר ושירו אדום כי בא מן הדם"
ובסיום הוא קורא לחברו לספר לחבריו האדומים כי המשורר "מן השבט שלנו"…"ואיך הוא הולך שם בר שבטנו האדום ושר שירנו הגזעי לא בשבטו". [כל כתבי כרך ט' עמוד 58]

בין יקטרינוסלב לסאמבור

אדם קרוב אצל עצמו ואיני יכול לסיים בלי לספר על הרגשות שעורר בי ספר זה.
כשראיתי לראשונה את תמונתם של טוביה וצפורה שלונסקי, הדבר עורר בי קינאה עמוקה, שלא הבנתי את פישרה. "אררט" פענח לי את החידה.

סבא טוביה וסבתא ציפורה 1895

משפחת שלונסקי עלתה לארץ מאה שנים אחרי שסבה של סבתי [שמואל שיינקיר] עלה לארץ מסאמבור שבגליציה והשתקע בצפת.
במאה השנים הללו חל בעולם היהודי מהפך אדיר. המודרנה פוררה את חומות הגטו שהיהודים בנו סביבם משך דורות. במאמץ למנוע את ההתפוררות קמו שלוש תנועות שנאבקו אלה באלה – החסידות, האורתודוכסיה וההשכלה.
האורתודוכסיה לחמה בחסידות, כי ראתה בה גלגול של השבתאות. גם האורתודוכסיה וגם החסידות לחמו בהשכלה שנראת בעיניהם [במידה רבה של צדק] פתח להתבוללות.
מתוך המאבק הזה צמחה האליטה הרוחנית והחלוצית שחוללה את המהפכה הציונית, החיתה את השפה העברית, והניחה את היסוד הפיסי והתרבותי לתחייה המחודשת של העם בארץ ישראל.
בני משפחת שלונסקי נמנו עם האליטה הזו. שבצד ההשכלה, הספרות והעברית לא השליכו את הטלית והתפילין.
בני משפחתי שהגיעו לצפת נמנו עם הקהילה המסורתית – לא אורתודוקסים, לא חסידים, לא משכילים. סתם יהודים שהבערה של אהבת ארץ ישראל הביאה אותם לארץ.
לפני בואם לא חוו כמעט את המהפכה שחוללה החסידות, בראשית דרכה, בדרך החיים היהודית. הם גם לא נתקלו בהסתאבותה של התנועה החסידית, התפצלותה לחצרות שלחמו אלה באלה באלימות והידרדרו לשחיתות.
תנועת ההשכלה בגליציה הייתה רק בחיתוליה.
הבאים לצפת ברחו מן הגולה, אך הגולה רדפה אחריהם. צפת של המאה ה-19 הפכה סניף לכל השלילה שבגולה. לכל חצר חסידית שבגולה היה קלויז בצפת. לכל גחמה וחומרה אורתודוקסית נמצאו ממשיכים ומחמירים בצפת.
חצרות החסידים נלחמו אלו באלו באלימות מילולית ופיסית. הנהגת הקהילה לגווניה שלטה שלטון ללא מצרים על האוכלוסייה והכתיבה לה את אורח חייה. חיים של תלות ושל בערות. היא ישבה על ברז התרומות שזרמו מן הקהילות בגולה, שסגירתו גזרה רעב על מי שסטה מן הדרך.
מה שלא הגיע מן הגולה זו ההשכלה. המשכילים שצמחו בארץ ישראל [בעיקר בירושלים ולאחר העלייה הראשונה במושבות] לא הצליחו לחדור לצפת.
דוד שו"ב, ממקימי ראש פינה, מספר כיצד מנעו פרנסי צפת הקמת ספריה, בעיר החרימו ורגמו באבנים מי שניסה לקרוא את ספריה. מקימי "אליאנס" הוחרמו וכך גם כל מי ששלח את ילדיו ללמוד במוסד זה. ילדי ראש פינה, ביניהם אמי, שבאו בטו בשבט לעיר ושרו שירים "ציוניים" נרגמו באבנים. אלעזר רוקח, נכדו של ישראל ב"ק, נרדף עד צוואר ואף ניסו לרצחו באמצעות רוצחים שכירים.
צפת [האשכנזית] של המאה ה-19 הקפיאה את המציאות המזרח אירופית כמו הדגים שהוקפאו באקוואריום, באחד מסיפורי האימה של היצ'קוק.
משפחתי נמנית עם הדור שהחל את המאבק להשכלה באחור של מאה שנים, מאבק שהושלם רק על סף המאה ה-21.
לכן קינאתי כל כך בחברי יהונתן שלונסקי.

יונתן שלונסקי

העולם היהודי של שלונסקי

http://www.zeevgalili.com/2010/12/12823

במרפסת קפה אררט, , 1938. מימין לשמאל יוכבד בת-מרים, לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, ליובה גולדברג, ישראל זמורה ומשה ליפשיץ ויקיפדיה

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: האם לשמר את "מורשת רבין" או לזכור את משמעות הרצח)

הדרך הנאותה לנצור את "מורשת רבין" היא להנחיל את הלקח של הרצח הנורא על כל משמעויותיו. להקנות לו את המשמעות שהמסורת היהודית הנציחה ביום הצום שקבעה על רצח גדליה בן אחיקם * מאמר זה פורסם בשנת 2000 ונשאר אקטואלי גם היום

זמן קצר לאחר תבוסת המערך בבחירות 1977, פנה אלי עורך ׳יריעות אחרונות׳, דב יורקובסקי, וביקש שאפגש עם יצחק רבין, כדי לסייע לו בכתיבת סדרת מאמרים לעיתון.

נפגשתי עם רבין במשרד שנמצא באחד הצריפים של משרדי הממשלה בקריה בתל-אביב. בשער עמד שוטר, שאפילו לא טרח לבדוק את זהותי. משרדו של רבין היה כמעט ריק. שולחן פשוט, כורסת מנהלים פשוטה ושני כיסאות לאורחים. שום תמונה או קישוט על הקירות. במהלך שיחתנו, שארכה כשעה, לא צלצל הטלפון אפילו פעם אחת. רבין קיבל אותי בהבעת הפנים המבוישת שלו, והתייחס אלי בכבוד רב, אף שלא הכרנו קודם לכן.

יצחק רבין – ויקישיתוף

שיחה חופשית

ציפיתי שרבין יכתיב לי את הדברים שהוא מבקש לכתוב ואני אסייע בניסוח – נוהל שהיה מקובל על פוליטיקאים רבים, שביקשו להעלות את מחשבותיהם על הכתב. אך רבין העדיף לקיים שיחה חופשית בה הצגתי לו שאלות בעניינים שעמדו על הפרק והוא השיב בקצרה.
כשסיימנו את השיחה אמר לי רבין: ״תנסח את הדברים כפי שאתה מבין. אם יודקובסקי שלח אותך אני סומך על שיקול דעתו״. הצעתי שיעבור בכל זאת על הכתוב לפני הפרסום. הוא הבטיח לעשות כן, אך ככל הזכור לי לא הצליחו לאתר אותו מן המערכת. המאמר שכתבתי פורסם תחת שמו ללא שינוי.

בשבועות הבאים קיימתי עם רבין כמה פגישות לאותה מטרה. הוא נהג באותה דרך – שיחה חופשית שבה נתן לי ייפוי כוח לכתוב את הדברים בשמו. מעולם לא ביקר את עבודתי ומדי פעם הביע שבחים.

פיקדון זמני

העבודה עם רבין נמסרה לי כפיקדון זמני. האיש לו נועד התפקיד היה איתן הבר, אז הכתב הצבאי של העיתון, שהיה מיודד עם רבין עוד מתקופת היות רבין אלוף פיקוד צפון. הבר נעדר אז מהארץ, וכשחזר נמסר לו הפיקדון. הבר המשיך במלאכה בכישרון רב, ויזם שורה של ראיונות של רבין עם גדולי עולם: ניכסון, קיסינג׳ר, מיטראן, סאדאת, קרטר ועוד.

כשחזר רבין להגה השלטון, הצטרף הבר לצוות המצומצם שלו ועשה מלאכה נאמנה. כתיבת נאומי רבין היתה חלק ממנה.

הויכוח על המורשת

אני מספר כל זאת על רקע הוויכוח הציבורי שהתעורר סביב המרכז למורשת רבין. אין ספק שרבין יירשם בתולדות עם ישראל כמצביא מלחמת ששת הימים וכלוחם ירושלים במלחמת השחרור. על הישגיו ועל שגיאותיו כראש ממשלה בשתי הכהונות תשפוט ההיסטוריה.
מה שברור הוא שיצחק רבין לא היה איש הגות. לא הייתה לו משנה סדורה. הסופר עמוס עוז כתב פעם כי התרשם מכך שרבין תיקן בכתב ידו דיווח סודי על כניסת הכוחות המצריים לסיני ערב מלחמת ששת הימים. מישהו כתב כוחות ״אדירים״ ורבין תיקן ל״כוחות גדולים מאוד״. עמוס עוז התפעל מאוד מן התיקון הזה שהיה בו לדעת עוז הכרעה נכונה ודקה וקולעת. ועל כך אומר עוז: ״ודאי שאני היחיד בכל ארץ-ישראל התומך עכשיו ביצחק רבין בזכות סגנונו העברי״.

מרכז מורשת רבין [צילום: זאב גלילי]

הצבר האולטימטיבי

יצחק רבין ז"ל היה הצבר האולטימטיבי, על כל המעלות והמגרעות של תואר זה. אדם ישר דרך, שפיו ולבו שווים. איש ה"דוגרי", האומר בפנים את אשר הוא חושב. איש הביצוע המעולה הנכנס לפרטי פרטים, דבק במשימה ומשיג אותה בכל מחיר. איש צבא בכל רמ"ח אבריו, מנעוריו בפלמ"ח, במלחמת השחרור ועמידתו בראש צה"ל במלחמת ששת הימים.

אך יצחק רבין, כמו כמעט כל דור הצברים, היה חף מכל אינטלקטואליות. חף מכל חזון. חף מכל חשיבה מקורית. יצחק רבין שייך לדור שביצע באורח מושלם את הנדרש לביצוע על פי חזונם של דור המייסדים. גם בדור הצברים היו כמה אישים, כמו יגאל אלון ומשה דיין,שהתרוממו מעל כוונת הרובה וגילו הבנה מעמיקה במהותה של הציונות ושל העם היהודי. אך איש מהם לא הגיע לקרסולי דור הנפילים. עובדה מעציבה היא שדור הצברים לא הצמיח אף לא מנהיג אחד בעל שעור קומה כדוד בן גוריון, זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין. אחרון המנהיגים מדור זה היה יצחק שמיר, ייבדל לחיים ארוכים.

מורשת הנפילים

דור הנפילים הותיר לנו מורשת אדירה. דוד בן גוריון הותיר אלפי נאומים, מאמרים וספרים – ומעל לכל את דרכו המדינית – שהם אכן מורשת שניתן וצריך ללמוד. זאב ז'בוטינסקי הותיר מורשת אדירה של הגות מדינית וספרותית ומעש מדיני. התנועה הציונית, מהרצל ואילך, היתה עשירה באישי רוח שהיו גם אנשי מעש: הס, אלקלעי, קלישר, פינסקר, ברוכוב, א.ד. גורדון, הרב קוק ועוד רבים. דור הצברים לא הצמיח אף משהו הדומה לצילם של אותם ענקי רוח.

מה פרוש המלה מורשת

אתר הזיכרון במקום הרצח – ויקישיתוף

תוצאה לא פחות חמורה של אותה עלילת דם היא ש"מורשת רצח רבין" לא הונחלה כי מחצית מן העם לא שותפה בה. יום הרצחו של רבין הפך להיות יום זכרון של חלק מן העם. החלק האחר מנודה ונושא אות קין של אשם. עד היום הזה, אם תשמעו איך מדברות או מה אומרות דליה רבין ושולמית אלוני.

יום אבל לאומי

הדרך הנאותה לנצור את "מורשת רבין", מורשת הלקח של הרצח הנורא על כל משמעויותיו, היא להקנות לו את המשמעות שהמסורת היהודית נתנה לארועים כאלה בעבר. עד היום אנו זוכרים את רצח גדליה. היום, חמש שנים לאחר הרצח, כבר הולך ומתעמעם זכר האסון הזה.
לא מאוחר עדיין לקבל את עצתו של אבי רביצקי ולהכריז על יום רצח רבין בתאריך העברי, יא בחשון,  כעל יום אבל לאומי, יום תענית ציבור. יום שבו כל אחד יעשה את חשבון הנפש האישי והציבורי. יום שימנע מאיתנו לחזור על המנטליות שהביאה לנו כבר חורבנות בעבר.

ויקם ישמעאל בן נתניה ועשרת
האנשים אשר היו אתו ויכו את
גדליהו בן אחיקם בן שפן בחרב
וימת אותו"(ירמיהו מא – ב)
צום השביעי זה שלושה בתשרי
שבו נהרג גדליה בן אחיקם שהרגו
ישמעאל בן נתניה, ללמדך ששקולה
מיתתם של צדיקים כשריפת
בית אלוהינו ( (ראש השנה, יח)

 תגובות במיילי

ניכר שכותב הדברים אינו מאוהדיו של רבין. הבאת התמונה מעידה על דעתו של הכותב .ואין דעתי כדעתו.

עמיקם שוב

תגובה

הקורא עמיקם שוב נחן כנראה בתכונות של בוחן כליות ולב. הואיל ואני לא חוננתי ביכולת זו איני יודע מה דעת המגיב . לא היתה לי כל כוונה בבחירת התמונה. זו התמונה היחידה שמצאתי בויקיפדיה החופשית שאין עליה זכויות יוצרים.

זאב גלילי

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: בראש ממשלת ישראל עמד מאפיונר)

אם היה צורך בהוכחה נוספת לאופי התנהגותו של אהוד אולמרט, באו הקלטות שולה זקן השבוע והבהירו * לא מדובר בעבריין סתם, גם לא בעבריין סידרתי * ראש הממשלה אהוד אולמרט פעל בשיטות מאפיונריות *  כמו רוב ראשי המאפיות בעבר הצליח להימלט מעונש שנים רבות * האם הפעם ייכנס לכלא?

קריקטורה (2014) מאת ניסים חזקיהו, המתארת את אולמרט וזקן בין בנייני הולילנד [ויקישיתוף]

היכן נעלמו 150 אלף דולר

נדמה היה שאנחנו כבר יודעים הכל על פרשת אולמרט. והנה מגלה התחקירן המוכשר גידי וייץ עוד פרשה עלומה נוספת ["הארץ, 7.11.14].

וכך הוא כותב: "נדמה כי שאלה אחת בפרשה הזו תישאר עלומה גם בתום המשפט הזה: לאן נעלמו 150 אלף הדולרים.  עו"ד אורי מסר, שומר החותם של קופת המזומנים, סיפר בעבר בחקירתו כי עם מינויו של אולמרט לראש הממשלה בפועל הוא אסף את חבילות הדולרים שנאגרו בקופה בסכום של 150 אלף דולר והכניס אותם לתיק צד שאותו הוא העביר ל[שולה] זקן  במפגש חטוף ברחוב…" 

זו איננה  תעלומה בלשית של מעשה פשע רגיל. זהו סיפורשל פעילות מאפיונרית.

דון אולמרט בעקבות דון קורליאוניה

מי שרוצה להבין את הדרך בה הצליח אולמרט לשרוד,  צריך לקרוא שוב את הספר "דון קורליאונה איש המאפיה" של מריו פוזו.

 הספר הזה, ושלושת הסרטים שהופקו על פיו על ידי פרנסיס פורד קופולה, זכו להצלחה היסטרית. עשרות מיליוני קוראים וצופים בכל העולם.

פרנסיס פורד קופולה מפיק הסנדק ויקישיתוף

משפחה של רוצחים

לא פוזו ולא קופולה התיימרו לתאר מצב ריאלי של משפחת מאפיה אמריקנית. להפך: בהשפעת הספר והסרטים התחילו הגנגסטרים האמיתיים לחקות את המניירות של גיבורי הספר וסידרת הסרטים. המוסיקה שליוותה את הסרט הפכה להיות המוסיקה המנוגנת בשמחותיהם של המאפיוזי.

מה הפך סיפור על משפחת מאפיה – בסך הכל משפחה של רוצחים – לסיפור ולסידרת סרטי פולחן?

צורך אנושי ב"דון"

התשובה לשאלה נעוצה בעובדה שאף שהיצירה הזו אינה מתארת מציאות ריאלית, היא משקפת צורך אנושי אמיתי. הצורך ב"משפחה" שתגן עליך וב"דון" שיפתור את בעיותיך.

מרלון ברנדו ה"דון", שאב את כוחו מן המציאות של חברת מהגרים, שכללי המשחק הדמוקרטי פועלים תמיד נגדה. הם אינם מאמינים במשטרה, במערכת המשפט, בפוליטיקאים, בעיתונאים – כולם מושחתים. הדון פותר להם בעיות קיומיות. אם אנסו את בתך וריסקו את פרצופה ומערכת המשפט המושחתת מוציאה את הפושעים לחופשי הדון ידאג שהם יבואו על עונשם ומישהו ירסק את עצמותיהם. אם בתך התאהבה במהגר לא חוקי ורוצה להינשא לו, הדון יסדר לו גריו קארד.

מרלון ברנדו 1963 ויקישיתוף

הדון נחן ביכולות נפשיות המקנות לו את כוחו. הוא יודע לזהות חולשות אנוש, לאתר מוקדי כוח ונקודות תורפה. ואת כולם הוא מגייס לטובת ה"משפחה", הכוללת לא רק את משפחתו הקרובה אלא היא מושג רחב של כלל נאמניו.

עד כאן דון קורליאונה איש המאפיה של המציאות האמריקנית.

הנוסח הישראלי של המאפיה

כאן התפתחה המאפיונריות בכיוון הפוך. לא פושעים קטנים הצוברים כוח ומתחברים לשלטון, אלא שלטון המנצל את כוחו להשגת טובות הנאה ובעת הצורך נעזר גם בשיתוף פעולה עם גורמים פליליים.

פעם קראתי לזה "האוליגרכיה של להרים טלפון". זוהי משפחה הכוללת אלפי אנשים,אולי רבבות. אתה הקורא יכול לבחון אם ובאיזו מידה אתה חלק מן המאפיה הזו, או נהנה מכוחה.

האם אתה יכול בהרמת טלפון להשיג את היעדים הבאים: לבטל דו"ח חניה; להשיג רישיון לקיוסק, דוכן פיס, וכו'; להגיע מיידית לרופא מומחה שתור ההמתנה הרגיל שלו הוא חצי שנה; כנ"ל להגיע לחדר ניתוח; להשיג למישהו מבני משפחתך ג'וב טוב (חברת חשמל, תעשיה אווירית, מועצה דתית, עוזר פרלמנטרי, עובד משרד ממשלתי בלי מכרז); לקבל אישור לעוזרת פיליפינית גם אם יש לך כושר קרבי ; לרשום את בנך או בתך למחלקה נחשקת באוניברסיטה (מדעי  המחשב, רפואה), גם אם יש לו 500 בפסיכומטרי; לזכות בביקור מהיר של המשטרה ובטיפול בתלונתך   גם אם זו סתם פריצה (אזרח רגיל לא נענה גם אם הוא מתלונן על איום ברצח); להתמנות לדירקטור בשכר של חברה ציבורית; לקבל מיליונים מתקציב במדינה ל"מפעל מאושר" (למרות שמומחים לא אישרו את ההקצאה); לזכות במכרז בעיסקת ענק, גם כשההצעה שלך היא היקרה ביותר. ואם אתה ממש חבר בכיר במאפיה אין לך לחשוש מאימת החוק, גם אם אתה פושע בצווארון כחול או לבן. מערכת משומנת היטב של פרקליטים , יחצנים, ספינולוגים ואסטרטגים ,הנתמכים על ידי תקשורת מושחתת, תוציא אותך זכאי, או בעיסקת טיעון, בשימוע, או שסתם ימסמסו את התיק שלך עד שיישכח. אל תתפלא אם יש עד מרכזי להגנתך הוא לפתע ישכח הכל, או ייפצע באיזו תאונה או יירצח; ולבסוף העיקר: תוכל לקבל דרגת רב אלוף או אלוף, גם אם אתה לא האיש הכי מתאים  לתפקיד. כמובן שרק אתה וחבריך יוכלו להיות שרים וראש ממשלה.

מדינה בשלטון המשפחה

הדבר היחיד שניתן לומר לזכותו של אולמרט הוא, כמו בבדיחה היהודית הידועה על הרשע של העיירה שמת ואיש לא רצה להספיד אותו. עד שמישהו מצא הספד הולם: היית רמאי, גנב, עושק אלמנות ויתומים אך היית צדיק גמור לעומת אביך.

שרון היה "דון" פוליטי מובהק. הוא נבחר תחת הסיסמה שהוא יביא "שלום ובטחון". הוא העלה לדרגת אמנות את הספינולוגיה הפוליטית. הקים את "צוות החווה" המפורסם, שבנה את תדמיתו כאבא טוב ורחום, שידאג לכל עם ישראל. בפועל זו היתה משפחת קורליאונה ישראלית. מיליונים זרמו לחווה וטובות הנאה חולקו על ימין ועל שמאל.

גם אולמרט הוא צדיק גמור לעומת אביו הפוליטי, אריאל שרון שהמשפחה המאפיונרית שלו השחיתה את המדינה והרקיבה גם את צה"ל, הרבה לפני מלחמת לבנון השניה.

בין האי היווני והקסדות

ב-18 באוגוט 2006, זמן קצר אחרי מלחמת לבנון השניה פרסמתי מאמר תחת הכותרת "הקשר בין 'האי היווני' והמחסור בקסדות" כתבתי אז בין היתר (ההערות בסוגריים נכתבות כתוספת של היום) את הדברים הבאים:

"קיימתי השבוע שיחות עם שני אישים שיצאתי מהן בדיכאון עמוק. השניים קשורים בדרך זו או אחרת במוסדות העוסקים שנים רבות בביקורת ציבורית בתחום האזרחי והצבאי.

השאלה שהצגתי לשניים היתה: מה קרה לצה"ל?
ואלה עיקרי הדברים ששמעתי:

מדינה של עולם תחתון

"אנחנו מדינה מושחתת מזה שנים רבות. אך מעולם לא היתה ממשלה מושחתת כמו זו העומדת היום בראש המדינה. זו ממשלת המשך לממשלת שרון, אך המשך משודרג. זו ממשלה שחלק משריה מתרועעים עם אנשי העולם התחתון. איש מרכז הליכוד, שהורשע בקשירת קשר לזיוף דולרים, שהיה קשור למשפחת הפשע האלפרונית. היה ראש המטה של אהוד אולמרט בגוש דן. הוא נמנה עם חבריו הטובים עד היום. 

החברים של אולמרט

"חבר טוב אחר של אולמרט הורשע בפרשת החשבוניות הפיקטיביות ממנה יצא אולמרט בעור שיניו. הוא נאשם יחד עם דוד אפל בתיקי השוחד והמרמה הקשורים באדמות לוד. כל החברים הללו והדברים המיוחסים להם רשומים בדו"ח היועץ המשפטי לממשלה. אל החברים הטובים הללו אפשר להוסיף את יו"ר הקואליציה החשוד בפלילים בעניין חמור. ושר האוצר הנגוע בפרשת "עמותה לחיים". [הכוונה לשר אברהם הירשזון שמאז הורשע, ונגזרו עליו חמש שנות מאסר וחמישה חודשים. הוא שוחרר באחרונה]

אהוד אולמרט חובש כיפה בלוויה. האם יתחיל לחבוש כיפה גם בבית המשפט? [צילום זאב גלילי]

נגנבים מיליארדים

"למדינה יש כסף לחלק לעבריינים, לתת טובות הנאה במכרזים ובהפרטות. מחלקים את אדמות המדינה הנשדדות לאור היום. מיליארדים מקופת המדינה נגנבים בידי כנופיות הקשורות לפוליטיקאים. אין כמעט מכרז בלי שוחד. אין כמעט הפרטה שבה אין איזו "טעות" בחישובים המכניסה מיליונים לכיסיהם של בעלי הון. (וכאשר ירון זליכה החשב הכללי חשף את כל מעשי השחיתות הללו הוא סולק מתפקידו והתקשורת המושחתת הפכה אותו לאוייב המדינה מספר 1).

החשוד הנצחי – הכי זכאי בארץ

"אהוד אולמרט היה משך שנים הפוליטיקאי הכי חשוד והכי זכאי בארץ. שורה של חשדות חקירות והאשמות שמעולם לא הולידו גזר דין שיטיל אותו מאחורי סורג ובריח:

פרשיות מעטפות הכסף של טלנסקי ופרשת הולילנד היו  קצה השקשרת של פרשיות שבהן נחשד אולמרט משך שנות דור ומכולן יצא נקי:

ואלה עיקר הפרשיות.

• צפון אמריקה – 1985. קבלת 50 אלף דולר הלוואה ללא ריבית שלא ברור אם הוחזרה.
• החשבוניות הפיקטיביות -  1988. חשבוניותת פיקטיביות של מרכז הליגכוד.
• ג'ו אלמליח – 1993.  אזרח אמריקני העביר לאולמרט 172 אלף דולר בנסיבות לא ברורות.
• האי היווני – 1999. תרומה מאיש העסקים דוד אפל בתמורה לקשרים לפרוייקט האי היווני.
• בנק לאומי – 2007. חשד למעורבות פלילית בהליכי הפרטת הבנק.
• הבית ברחוב כרמיה – 2007. חשד לקבלת בית בהנחה תמורת זירוז הליכי בניה.
• מרכז ההשקעות – 2007. חשד לפעילות בניגוד עניינים.
• מעטפות הכסף -  2008.
• ראשון טורס – 2008.
• פרשת הולילנד – 2010.

 גדול המאפיונרים של כל הזמנים אל קפונה נמלט מעונש שנים רבות ולבסוף הושלך לכלא בשל עברות מס. אולי גם אולמרט ייכנס לכלא בגלל איזו פיסקה קטנה בהקלטות. 

הלקח – להרוג אותם כשהם קטנים

http://www.zeevgalili.com/2014/05/19435

פירומן מסוכן

לאחר הגילויים החלקיים של שולה זקן צריך להפנים: בראש ממשלת ישראל עמד עבריין, מוקף  עבריינים כמותו, מלחכי פינכה מושחתים.

http://www.zeevgalili.com/2014/03/684

בעל הבית השתגע

התנהגותו של אולמרט בימים אלה מזכירה את הממרה הזו של המלך הבורבוני, "אחריי המבול"

http://www.zeevgalili.com/2008/12/869

דון אולמרט איש המאפיה

ועדת וינוגרד חיפשה את כשליו של אולמרט ב-60 השעות האחרונות של המלחמה * היא היתה צריכה לחפש אותם בתקופה שבין עליית שרון להקמת "קדימה" * תקופה בה שחיתות המערכת האזרחית, חילחלה גם אל המערכת הצבאית

http://www.zeevgalili.com/2008/01/607

על העיתונאים שחיפו על אולמרט

Master's Voice

http://www.zeevgalili.com/2008/01/598

משוגעים תרדו מהגג

כששני מנהיגים פושטי רגל מדברים על תהליך שלום

http://www.zeevgalili.com/2008/01/575

מצעד האיוולת של אהוד אולמרט

http://www.zeevgalili.com/2007/12/544

המנוולים שינו את כללי המשחק

http://www.zeevgalili.com/2007/10/490

מלחמת לבנון השניה – החכם, התם, הרשע ושאינו יודעת לשאול

http://www.zeevgalili.com/2007/05/416

אולמרט ומשל האריה והחמור

http://www.zeevgalili.com/2007/05/415

דניאל פרידמן – הספין הגדול של אולמרט

http://www.zeevgalili.com/2007/02/384

הבית הטמפלרי של אולמרט

http://www.zeevgalili.com/2006/03/221

אדוני השופט אינני אשם

http://www.zeevgalili.com/2010/04/8620

אל קפונה

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: למרות הכל רק נתניהו טוב ליהודים)

 נתניהו האכיל אותנו הרבה מרורים. הוא אכזב אותנו כמעט בכל תחום בו תלינו בו תקוות. מאז הסכם וואי ועד נאום בר-אילן. אף על פי כן אנחנו חייבים לבחור בו לראשות הממשלה.

סטיקר שהפיצה חב"ד בתקופת ההתמודדות בין נתניהו לפרס

ב"אנחנו" אני כולל את כל מי שהאמין וקיווה כי הוא יצליח לעצור את הסחף שהחל עם הסכם אוסלו ומוביל אותנו לתהום. ב"אנחנו" אני מתכוון לכל מי שראה בספרו "מקום תחת השמש" תכנית פעולה. תכנית האומרת לאו מוחלט למדינה פלסטינית. תכנית העוצרת גם את התהליך הפוסט-ציוני והפוסט-יהודי שעוברת החברה הישראלית.

למרות הכל אין ברירה אלא לבחור בו. בנסיבות הנוכחיות הוא הטוב ביותר.

כי הוא שקרן.

הוא לא שקרן גדול כמו שמעון פרס ואפילו לא כמו יצחק שמיר, שהצהיר כי בשביל ארץ ישראל מותר לשקר. אבל התעמולה של השמאל הוציאה לו שם של שקרן בלתי נלאה וזה טוב. כי מי שצריך לייצג אותנו מול חבורת הנוכלים המקיפה אותנו, צריך להיות שקרן גדול. צריך להיות תככן, ומוליך שולל, ולא עומד בדיבורו, ולא מקיים הסכמים. כי למען ארץ ישראל, וליתר דיוק למען הקיום שלנו, חובה לעשות כל מה שאפשר. גם לשקר.

מי הייתם רוצים שיעמוד מול איראן, החמאס, דעאש, חיזבאללה, אבו מאזן, וברק אובמה – הצמד-חמד בוז'י-ציפורה? יאיר לפיד? כחלון? זהבה דלאון?

כי הוא ציוני

בעידן שבו מאפשרים לחנין זועבי – המערערת על עצם זכות קיומה של מדינת היהודים – לרוץ לכנסת, כבר לא מובן מאליו שמנהיג מפלגה יהודית הוא ציוני.

בעידן שבו ציפי לבני [כששרתה את אהוד אולמרט] הציעה בנדיבות לפלסטינים החזרת פליטים, פינוי רבבות מיהודה ושומרון ויתור על הר הבית וגם חלקים מן הנגב, זה כבר לא ברור שמנהיג ישראלי הוא ציוני. כמו ההשלמה עם מדינה פלסטינית כך גם ההשלמה עם מדינת כל אזרחיה הולכת ומחלחלת. בהעדר מערכת חיסון לאומית נוצר הכשל החיסוני הנרכש, המכרסם בכל חלקה טובה. נתניהו דרוש לנו כנסיוב. גורם חום וכאבים ודחייה. אבל מחסן את הגוף.

כי הוא לא שכח מה זה להיות יהודי.

נתניהו, כמו שמיר, יכול לאכול שרצים ולחלל שבת. אך הנקודה היהודית קיימת בו מכוח הגנטיקה של התנועה הלאומית. מכוח החינוך שקיבל בבית אבא. מכוח הז'בוטינסקאות, שהיא חלק בלתי נפרד מתמונת עולמו.

התנועה הלאומית לא הייתה מעולם דתית, אך היא לא קמה על חורבות היהדות כפי שקם השמאל הציוני. ראשוני השמאל היהודי היו יהודים עד עמקי נפשם מכוח מוצאם וחינוכם (מברל ועד בן גוריון). צאצאיהם נטשו לגמרי את העולם היהודי. לא פלא שעדות המזרח, ששמרו על המורשת היהודית, נמשכו לתנועה הלאומית ועדיין שומרים לה אמונים. לא מקרה שהיהדות הדתית לגווניה חשה באינטואיציה כי נתניהו וכל מה שהוא מייצג שומר על הגחלת.

כי הוא חזק

שונאיו מתארים אותו כהססן, כאחוז פאניקה, כי הוא "מזיע". אך הם יודעים שהוא חזק והדבר מפוצץ אותם. בנימין נתניהו הוא באמת אדם חזק. להיכנס לתפקיד בתנאים כל כך קשים, לעמוד מול העולם כולו, להתמודד מול תקשורת ישראלית שמעולם לא הייתה עוינת כל כך, להתמודד מול עכברים ועכברושים העוזבים את הספינה – מכחלון ועד בעלה של גאולה אבן – לעבור כל זאת ולהמשיך לרוץ צריך להיות מאד חזק.

כי הוא חזק בכלכלה

רצח האופי שעשו לנתניהו הפכו אותו ל"קפיטליסט חזירי".  האמת היא שבתקופה שכיהן כשר אוצר בממשלת שרון הוא הציל את המשק מקריסה מוחלטת. כולם מזכירים לו את קיצוץ הקצבאות ולא זוכרים שזו הייתה תקופה שהכי כדאי היה להיות בטלן המקבל אלפי שקלים לחודש בלי לעבוד. שוכחים שהוא הציל את הפנסיה של מאות אלפי גמלאים שהיו מבוטחים בקופות הפנסיה של ההסתדרות, שפשטו את הרגל בגלל העדפת מקורבים ושחיתות. שוכחים שבתקופה בה כל העולם המערבי מזדעזע כלכלית ישראל היא המדינה היציבה ביותר, האבטלה נמוכה והצמיחה גבוהה. מאשימים אותו בגרעון שנוצר ושוכחים את הטפילים האוכלים את המשק – חברת החשמל, הנמלים, – עובדי הרכבת ושדות התעופה – כולם תומכים ונתמכים על ידיהטייקונים חבריו של יאיר לפיד ועל ידי ההסתדרות של בוז'י הרצוג.

הוא חזק במדיניות

מול נתניהו עומד נשיא אמריקני שהחל את הקריירה שלו בביקור במצרים, בנאום ששיבח את האיסלם ובניסיון לכפות על ישראל נסיגה הקפאה ו"פתרון" שיסכן את עצם קיומנו. נתניהו לא נרתע מלהתמודד מול אובמה, הפעיל ומפעיל נגדו את הקונגרס והצליח לגרור את העולם כולו להטלת סנקציות על איראן שאולי יעצרו את התגרענות האיאטולות. ואם הסנקציות לא יצליחו רק נתניהו ייתן את ההוראה.

יש עוד הרבה סיבות טובות, אבל דומני שאלה יספיקו כדי להכריע בעד בחירת נתניהו.

כי רק בנימין נתניהו יכול.

כי [מקווים] שלא ישכח מה כתב בספרו

מה שחשוב הוא שנתניהו יאמץ ויגשים את מה שכתב ספרו:
"אש"ף הוא סוס טרויאני פאן-ערבי – מתנה שהקיצוניות הערבית מנסה לשכנע את המערב לקבל זה למעלה מעשרים שנה, כדי שזה יאלץ את ישראל להכניס מתנה זו בשעריה. התועמלנים הערביים צובעים את מתנתם בצבעיה היפים של הלגיטימיות, בפתוס של סבל, בביטויי אהבה לרעיונות המקודשים של החירות, הצדק והשלום. אבל מתנה צבועה ומוסווית זו מטרתה אחת, להיכנס דרך חומת המגן של ישראל, לחנות על הגבעות על תל- אביב, ולבצע משם בהדרגה את תכנית ההשמדה שלה. כל שמץ של הסכמה מצד המערב ומצד ישראל – כתבות השער הנדיבות, קבלות הפנים החגיגיות, מעמד המשקיף, השגרירויות, כל שטח שהצליח אש"ף אי פעם להניח את ידו עליו – כולם משמשים כדי להתקרב צעד אחר צעד אל המטרה. אמנם קשה לרבים לדמות לעצמם את הקיצונים הערביים משמידים את ישראל בדרך שהחריבו היוונים את טרויה. אך אין הדבר קשה למי שמכיר את תנאי קיומה של ישראל: מדינת אש"ף שתושתל 15 קילומטרים מחופי תל-אביב תהווה סכנת מוות למדינה היהודית – ממש כפי שערפאת מבטיח". (בנימין נתניהו, מקום תחת השמש, מאבקו של עם ישראל לעצמאות, לביחון ולשלום, עמוד 240). 

ראה

מה בין יהודי לישראלי

http://www.zeevgalili.com/2005/12/249

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: כל מה שרצית לדעת על חנוכה)

חנוכיות דגמים מתקופות שונות [ויקיפדיה]

חנוכה מחג דתי לחג ציוני

http://www.zeevgalili.com/2000/12/65

כל מה שרצית לדעת על חנוכה
http://www.zeevgalili.com/2009/12/7916

לביבות מעופרת יצוקה
http://www.zeevgalili.com/2009/01/1123

מי באמת כתב את מגילות מדבר יהודה
http://www.zeevgalili.com/2007/01/37

מעוז צור ישועתי – מקור השיר ומשמעותו

http://www.zeevgalili.com/2013/11/18727

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: ג'ואן פיטרס הלכה לעולמה)

העיתונאית והסופרת ג'ואן פיטרס, שחשפה את בלוף ה"נכבה" וה"פליטים" הפלסטינים הלכה לעולמה. חבל על דאבדין. לציון זיכרה אנו מביאים כאן את המאמר עליה שפורסם באתר זה בשנת 2009.

ג'ואן פיטרס

אחד הספרים החשובים ביותר בהיסטוריה של מלחמת ישראל לקיומה הוא "מאז ומקדם", פרי עטה של ג'ואן פיטרס - FROM TIME IMMEMORIAL JOAN PETERS

הספר עורר רעש גדול בעולם, בעת שראה אור בארצות הברית ובבריטניה בשנת 1984.

ההיסטוריונית ברברה טוכמן ("מצעד האיוולת") כתבה: "ספר זה הינו ארוע היסטורי כשלעצמו, בחשפו עובדות שנדחקו עד כה לאפלה".

הסופר אלי ויזל כתב: "מרשים, אינפורמטיבי, מעניין. כל אחד המתעניין בשאלות הערביות-ישראליות יפיק תועלת מעומק הההבנה ומן הניתוח של ג'ואן פיטרס".

הסופר רוברט סנט ג'ון כתב: "ספר זה מומלץ לכל מי שמעדיף עובדות על פני תעמולה והיגיון על פני חוסר הגיון"

הספר ממשיך להימכר ללא הרף בחנויות הספרים הגדולות בעולם ובחנויות האינטרנט, ומעורר עד היום ויכוחים סוערים מעל במות רבות.

רק לא בישראל

בישראל הספר כמעט ואינו מוכר. הוא ראה אור בהוצאת "עם עובד" בשנת 1988 והודפס ב-1000 עותקים ולאחר מכן יצאו עוד שתי מהדורות בנות 400 עותק כל אחד. נראה שלא היתה התלהבות גדולה להוציא את הספר בארץ. מתרגם הספר, המשורר והסופר אהרון אמיר, סיפר לי כי הספר תורגם ביוזמתה של פיטרס עצמה (שהיא יהודיה ונשואה לאחד מצאצאיו של ר' יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך"). היא פנתה לידיד משותף שהיפנה אותה לאמיר. בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" התלבטו אם להוציא את הספר וההחלטה נתקבלה אז, לדברי אמיר, ברוב של חמישה מול ארבעה. פרסומת גדולה לא היתה לספר ודומה כי תוכנו ומסקנותיו נשכחו או הושכחו, אף שאלה צריכות להאיר את דרכה של ישראל כמו מגדלור לספינה נטרפת בלב ים.

יועצת לנשיא קרטר

ספרה של ג'ואן פיטרס הופך את כל "בעיית הפליטים" הפלסטינים על פיה ומוכיח כי "הפליטים אינם הבעיה אלא העילה", כפי כתב המבקר של ה"וושינגטון פוסט" עם הופעת הספר.

ג'ואן פיטרס עבדה בבית הלבן כיועצת לעניני מדיניות ולענייני המזרח התיכון בתקופת נשיאותו של הנשיא קרטר. במהלך מלחמת יום הכיפורים הגיעה פיטרס ארצה בשליחות רשת CBS, במטרה להכין סידרה דוקומנטרית על הסיכסוך במזרח התיכון. בעקבות הצלחת דיווחיה הוצע לה להוציא ספר על הסיכסוך במזרח התיכון וניתנה לה מיקדמה מכובדת.

"כשהתחלתי לעבוד על הספר" – מספרת פיטרס בראיון לעיתון האינטרנט "וורלד-נט-דיילי" – "נתברר לי כי כל מי שעסק בפרשה החל מנקודת מוצא מוטעית". פיטרס הגיעה למסקנה שכדי לכתוב ספר רציני עליה להקדיש הרבה יותר זמן מזה שהיה כלול בהצעה להוציא ספר אינסטנט. היא החזירה את המיקדמה והקדישה שבע שנים של מחקר מפרך, שפירותיו ראו אור בספר "מאז ומקדם".

הגילוי החשוב של פיטרס

הדבר שעורר את תשומת לבה של פיטרס שמשהו לקוי בתפיסות הרווחות לגבי הסיכסוך היה מיסמך של או"ם שמצאה, בו הוחלט לשנות את ההגדרה של פליטי 48.

ההגדרה המקובלת של פליט לפי או"ם היתה כל מי שבגלל מלחמה, פעולות איבה או גרוש נאלץ לעזוב את המקום בו התגורר מאז ומקדם.

הדגש היה על "מאז ומקדם". דהיינו פליט הוא מי שהתגורר במקום כל שהו מאז ומתמיד ולא נמצא במקרה במקום בעת שגורשו ממנו אנשים.

כך נראה מחנה פליטים פלסטיני

ההגדרה החדשה של האו"ם שחלה אך ורק על הפליטים הפלסטינים קבעה כי פליט הוא כל מי שהתגורר משך שנתיים בשטחה של ישראל לפני קום המדינה. מטרת השינוי בהגדרה היתה ברורה. מדינות ערב באמצעות הליגה הערבית שלחצו על שינוי ההגדרה ידעו את האמת . והיא: שחלק גדול מאלה שכינו עצמם "פלסטינים" היגרו לארץ ישראל בתקופת המנדט, בעידוד השלטונות הבריטיים. חלקם הובאו לארץ במהלך מלחמת העולם השניה לעבודה במחנות הצבא הבריטי ונשארו כאן.

וכך נראה מחנה פליטים בגיניאה לפליטים מסיירה לאון

בעקבות החלטה זו הוקם אונר"א,ארגון הסיוע לפליטים הערביים, הממשיך לפרנס את כל אלה הקרויים פליטים, את ילדיהם נכדיהם וניניהם. עובדי הארגון מפרנסים כמובן גם את עצמם ויש להם אינטרס בקיומו הנצחי של הארגון כמו בקיום הנצחי של בעיית הפליטים. במבצע עופרת יצוקה הוכח, בפעם המי יודע כמה שהארגון משתף פעולה ומסייע לטרור במתן אספקה ומחסה.

סמל אונרא

אונרא מחלק חלב לפליטים בעזה ב-1057. הוא ממשיך לחלק להם מזון גם ב-2015

הבלוף של "ארץ ערבית"

בהמשך המחקר גילתה פיטרס לא רק את הבלוף הגדול של הפליטים הערביים – שמוסדות או"ם, המערב וכמובן מדינות ערב דאגו לטפח. היא חשפה את הבלוף הגדול של "הפלישה הציונית" לארץ ערבית כביכול, כאשר העליה הראשונה של היהודים היתה לארץ ריקה. חלק גדול מאוכלוסיית 48 היתה של מהגרים ערביים מן הלבאנט, שחלקם באו בעקבות "הפלישה" הציונית.

כך נראה כפר ערבי לרגלי התבור בבוא העליה הראשונה

היא חשפה גם את ההשתקה וההעלמה של הפליטים היהודיים מארצות ערב, שהיתה למעשה פעולה של חילופי אוכלוסין. היא חשפה גם את נפילתם של היהודים עצמם בפח השקרי הזה. "גבלס" – היא כותבת בספר – "הנאצי שדגל בשקר הגדול של היטלר, גרס שאם חזוזרים על שקר לעתים קרובות למדי ובמשך זמן רב למדי סופו שמתקבל כאמת . הוא לא הוסיף שגם קרבן השקר עלול להתחיל להאמין בו".

העיתונות האנטי ישראלית בישראל

על העיתונות הישראלית אמרה פיטרס בראיון העיתונאי כי "העיתונות הישראלית היא המקור לכל הדברים השליליים על ישראל המתפרסמים בעולם. יש בישראל יותר עיתונים שאפשר לכנותם אנטי ישראלים מאשר עיתונים פרו ישראלים".

על רקע זה אין פלא שבשיח הציבורי בישראל לא עלו בכלל לדיון הגילויים של פיטרס. לא בעיתונות השמאלנית, לא בטלוויזיה המטמטמת והגרוע מכל – גם לא במערכת החינוך. להכפשת פיטרס תרמו לא מעט חלק מן הערביסטים וההיסטוריונים החדשים למיניהם שאמורים היו לדעת את מה שפיטרס גילתה. אך אלה, המכושפים בקיסמי השפה הערבית ונתנוים להשפעת התעמולה הפלסטינית חיפשו בדקדקנות שגיאות במחקרה הלא מרצועי של פיטרס ופסלו אותו מכל וכל.

יונה לוי בגלריה שלה

אחת הצדיקות בסדום שעמלה ללא לאות בהםצת האמת של ג'ואן םיטרס היא יונה לוי, אמנית המתגוררת במושב עין הבשור, מישובי עוטף עזה. מאז גילתה את הספר אינה יודעת מנוח. מפיצה את עותקיו בין ידידיה, הפיצה מצגת מצויינת על נושא ה"פליטים" וכתבה מאמר מונומנטאלי דמוגרפיה וגיאוגרפיה של ארץ ישראל שהיא התירה לי לפרסמו הן בעברית והן באנגלית. ( שם ימצא הקורא גם את הקישורים לאתר של יונה לוי).

אני הזכרתי את ספרה של פיטרס במאמרים רבים שפרסמתי בטור שלי ב"מקור ראשון" ורבים פנו אלי בשאלה היכן ניתן להשיג את הספר. נאלצתי להשיב את פניהם ריקם. כי הספר אזל מן השוק עוד בטרם התחלתי לכתוב את הטור שלי ב"מקור ראשון".

היוזמה להוצאת מהדורה חדשה

בחודש יולי 2002 פנה אלי אחד הקוראים, יפתח רוט, בהצעה לסייע לו ביוזמה להוצאת מהדורה חדשה של הספר. הוא פנה להוצאת "הקיבוץ המאוחד" ומנכ"ל ההוצאה, נחמן גיל, מסר לו כי אם תהיינה מאתיים התחייבויות לרכוש את הספר תדפיס ההוצאה מהדורה חדשה של 800 עד 1000 עותקים.

שער הספר "מאז ומקדם"

שער הספר "מאז ומקדם"

יפתח רוט, צדיק בדורו, נטל על עצמו התחייבות לרכוש ולשווק 200 ספרים ורק ביקש ממני שאפרסם את הידיעה כדי לעודד קוראים להזמין אצלו עותק במחיר הקרן.

תוך יומיים כבר קיבל רוט פניות מיותר ממאתיים קוראים וההוצאה ניגשה להפקת המהדורה החדשה.

הספר ראה אור במהדורה צילומית של כאלף עותקים ותוך זמן רקצר אזל מן השוק.

פניה מג'ואן פיטרס

זמן קצר לאחר הפירסום על הופעת המהדורה החדשה של הספר צילצל הטלפון בביתי. על הקו נשמע קול נעים של אשה, דוברת אנגלית במבטא אמריקני. היא אמרה כי היא שמחה מאד על המבצע שיזמנו להוצאה מחודשת של "מאז ומקדם". עוד אמרה כי היא מוכנה לסייע. תחילה חשבתי שמדובר באחת הקוראות שלנו בחוץ לארץ. אך עד מהרה נתברר כי הדוברת היא ג'ואן פיטרס עצמה, מחברת הספר.

היא סיפרה כי הגיעה אלי דרך אחת הקוראות, פרחה לטנר, הפועלת בתחומי ההסברה ונעזרת רבות בספרה של פיטרס.
ביקשתי לנצל את ההזדמנות ולראיין את פיטרס אך היא בקשה להתרכז בנושא אחד בלבד: איך מעבירים את תכני ספרה לתכנית הלימודים בבתי-הספר הישראליים. " לא מתקבל על הדעת" – אמרה לי – "שבכל העולם מעורר הספר סערה שאינה פוסקת מאז ראה הספר אור. ואילו בארץ בקושי יודעים על קיומו. וגם הציבור הלאומי בארץ חושב עדיין במושגים המעוותים של התעמולה הפלסטינית".

פיטרס ביקשה שאעלה את הצעתה לפני שרת החינוך והביעה נכונות לבוא לארץ לסייע בעניין. היא הצהירה כי היא מוותרת מראש על כל התמלוגים שיגיעו לה בתוקף היותה בעלת זכויות יוצרים של הספר.

בקשתי את פיטרס לספר כמה דברים על עצמה ואמרתי לה כי רק באקראי נודע לי כי היא יהודיה. היא סרבה לעסוק בעניניה הפרטיים. "רק הספר חשוב" – אמרה. עם זאת הבטיחה לתת לי ראיון כשתבוא ארצה בסוף אותה שנה.

פקס לשרת החינוך

בעקבות השיחה שלחתי את הפקס הבא לשרת החינוך לימור לבנת (בטלפון אי אפשר היה להשיגה כמובן):

"שלום לך,

"הסופרת והחוקרת ג'ואן פיטרס התקשרה אליי וייפתה את כוחי לפנות אלייך בהצעה לפעול להכללת תוכן ספרה "מאז ומקדם" בתכנית הלימודים.

"אני מניח שספר זה מוכר לך כאחד הספרים החשובים ביותר בתאור מלחמת ישראל לקיומה. הוא חושף את התרמית של "בעיית הפליטים" ואת הרקע הכללי למלחמות ישראל, כפי שאף ספר היסטורי לא עשה – של היסטוריונים חדשים כישנים.

"הספר ראה אור באנגלית בארצות ובבריטניה ב-1984 וזכה לתהודה עצומה. הוא נמכר עד היום בהקף גדול. הוא מעורר ויכוחים רבים ומשמש מכשיר הסברה ממדרגה ראשונה בידי ידידי ישראל. הסופרת מותקפת כמובן בחריפות רבה על ידי הערבים ותומכיהם בעולם.

"בארץ הספר כמעט ואינו מוכר. הוא ראה אור בעברית בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" ב-1988 ונדפס בכמות מצומצמת. בעקבות יוזמה של קוראי הטור שלי בעיתון "מקור ראשון" ("היגיון בשיגעון") ניתנו הזמנות מראש של כמה מאות ספרים וההוצאה החליטה להוציא מהדורה נוספת. היוזמה הזו היא שהניעה את פיטרס להתקשר אלי.

"ג'ואן פיטרס מוכנה לבוא לישראל לפעול לקידום הנושא ומוותרת מראש על כל תמלוגים הקשורים בספרה.
"גב' פיטרס היא יהודיה וידידה של ישראל. היא בקשר אמיץ עם בנימין נתניהו".

כמו לזרוק בקבוק לים

אילו הייתי מניח את המכתב בבקבוק וזורק לים ייתכן שהייתי מקבל תשובה מהירה יותר. מכל מקום חלפו כמה שבועות ולא היתה כל תשובה. רק לאחר שפרסמתי את המכתב בטור קיבלתי טלפון מלשכתה בו נאמר לי שנשלחה אלי תשובה. אכן, נשלחה תשובה ביום שלאחר הפרסום בטור.

בתשובה נאמר לי כי הנושא נמסר לבדיקת ועדה מיוחדת ועל פי מסקנותיה תנהג השרה. ניסיתי לברר עם מי שהוזכר כראש הוועדה מה מצב הבדיקה והוא לא ידע על מה אני מדבר. המשכתי לנדנד ללשכתה של השרה ולאחר כמה חודשים קיבלתי סוף סוף תשובה רשמית. מכתב חתום בידי יועץ השרה, חיים הלפרין. וזה לשון המכתב:

"השקפת עולמה ורצונה של לימור לבנת כשרת החינוך לחזק את הזהות הציונית ידועים ומוכרים, הן בציבור הרחב והן במערכת החינוך.
"לשמחתנו, הרצונות הללו באים לידי ביטוי גם ב'פכים הקטנים'. לדוגמא: הספר 'מאז ומקדם' אותו כתבה ג'ואן פיטרס, יצא מחדש. כתוצאה מנוכחותנו כאן הוא מתפרסם באתר האינטרנט של המורים להיסטוריה כחומר מומלץ לקריאה ולהעשרה (לא כחומר חובה, משום שזהו ספר מחקרי ומפורט מדי – לרמת התיכון)".

עד כאן מכתבו של יועץ השרה.
אמור לי מי היועץ של השרה ואומר לך מי השרה. יועץ הרואה בספר זה "פכים קטנים" או שלא קרא את הספר מעולם או שאין לו מושג במה מדובר.

בעיות בהבנת הנקרא

פניתי לאתר של משרד החינוך, אתר גדול ומגוון. חיפשתי, ובלא מעט עמל הגעתי לטקסט שעיקרו ספרים שמשרד החינוך ממליץ בפני המורים לקרוא. וכך נאמר שם:
"הספר עוסק בסיכסוך הישראלי ערבי, ובוחן את טענות שני הצדדים. הספר בוחן את הטענות אל מול מסמכי או"ם ונתונים מספריים והיסטוריים שונים, ומגבש עמדה לגביהם. הספר רציני ומעמיק, ומכיל מידע שאינו נגיש לציבור קורא העברית. בספר ישנו חיזוק לטענות שנכתבו גם בספרים אחרים שיצאו לאור בעברית, ומוסברים בו נושאים שונים ומועלים בו פרטים חשובים. כמו העובדה, שהאדמות הערביות נקנו בזמן המנדט בכסף; על ההגירה העצומה של ערבים לארץ ישראל במאה השנים האחרונות; על כך שהערבים ברחו ב-1948, בין השאר, כי מנהיגי ערב הורו להם לברוח; על כך שבחיפה ביקשו היהודים מערביי העיר שלא לברוח; על כי מספר הפליטים הערבים במחנות הפליטים 'התנפח' מאחר שבמחנות הפליטים נוספו גם עניים מארצות ערב ולא רק פליטים; ועל 'ההון הפוליטי' ששליטי מדינות ערב ניסו כל השנים 'להרוויח' מקיומם של מחנות הפליטים".
עד כאן האתר של משרד החינוך.

אם סטודנט באוניברסיטה היה מגיש לי סיכום כזה על הספר הייתי נותן לו ציון "לא מספיק בהבנת הנקרא. הכותב, אם בכלל קרא את הספר החמיץ את העיקר, וכתב מסמך המזכיר את "סיפור מסויים" מילקוט הכזבים.

אך אם משרד החינוך רואה בספר המונומנטאלי הזה "פכים קטנים" מי אנו שנתווכח עם המשרד המעצב את פני הדור.

ולסיום הערה לגבי המצב בימינו.

את הסיפור העצוב הזה כבר סיפרתי (בהמשכים במקומות שונים בהתאם להתרחשויות) וכאן נפרשת לראשונה התמונה כולה. מבחינה עיתונאית זה סיפור ישן. מבחינה לאומית זה סיפור בוער. כבר היה לנו שר חינוך כמו יוסי שריד שהכניס לתכנית הלימודים את שירי המשורר הפלסטיני האנטישמי מחמוד דארוויש. היתה לנו שרת חינוך, יולי תמיר,  ממייסדות שלום עכשיו שהנהיגה את לימודי הנאכבה.

ונתברר שאם כבר יש שרת חינוך ממפלגת ימין, לימור לבנת, היא בעלת ידיים שמאליות – אם לא מן הבחינה הפוליטית הרי מן הבחינה הניהולית ויכולת הבנת הנקרא.

ואחרון אחרון חביב. יש לנו היום ראש ממשלה , בנימין נתניהו, שגם יש לו יכולת בהבנת הנקרא וגם מכיר אישית את ג'ואן פיטרס. ושלא כראשי ממשלה רבים שהיו לנו הוא גם קורא ספרים. יש לו גם שר חינוך מצויין ויעיל, גדעון סער. הואילו נא להפשיל שרוולים, להושיב צוות שיכין תכנית לימודים על פי סיפרה של ג'ואן פיטרס. ומה בדבר הרמטכ"ל? למה לא להכליל את תכני הספר לקורס קצינים. תדע כל אם עבריה כי בנה הנשלח לשדה הקרב יודע שהוא לא נלחם בארץ ערבית אלא על אדמתו ואדמת אבותיו ואבות אבותיו על עד אין דור.

על הספר ראה בסירטון ביו טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=74hILhK82OQ

ראיון עם יונה לוי על הספר http://www.youtube.com/watch?v=rYxIgtuS5SM

==================================================================

היכן להשיג את הספר "מאז ומקדם"

(נכון לאוקטובר 2009)

בעקבות פניה של קוראים רבים בררתי ומצאתי כי הוצאת "הקיבוץ המאוחד" הוציאה מהדורה חדשה של הספר בשנת 2008.

הקורא, רו"ח יואבי רבינוביץ, מסר לי כי רכש כמות גדולה של ספרים והוא מוכן להציע  אותם במחיר הקרן בצרוף דמי משלוח.

יש לשלוח שיק על סך 55 ש"ח לרחוב עמינדב 23 תל-אביב. פרטים בפקס 03-5611556. ובטלפון 03-5615353

כמה קוראים דיווחו כי מצאו את הספר בחנויות סטימצקי וכן באתרי מכירות באינטרנט. מסתבר שיש כמה כאלה. אני בדקתי ומצאתי שהספר מוצע באתר הזה

http://www.kettlebells.co.il/product.aspx?itemId=86

========================================================================

סוף האמת לנצח

ספרה של ג'ואן פיטרס, שהותקף מכל עבר כבלתי אמין, כ"לא מדעי". הספר שרק אחרי מאמצים של קוראי טור זה ראה אור לפני כמה שנים במהדורה מצומצמת (שנחטפה מייד) הולך ומנצח בגדול.

ברשימת רבי המכר של "ישראל היום" מן ה-18.6.2010  מופיע הספר "מאז ומקדם" במקום הרביעי של רבי המכר  בקטגוריה של ספרי עיון.

אכן, סוף האמת לנצח.

בכיר חמאס מודה: רוב הפלסטינים באו ממדינות ערב

http://www.youtube.com/watch?v=CbuM91PeSOs

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=73085

קישור לשיחה עם יונה לוי על "מאז ומקדם"

לקוח מאתר ישראל הצפונית

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=73085

ראה גם גאוגרפיה ודמוגרפיה בארץ ישראל

ראה כך טירפדה למור לבנת את הכנסת הספר לתכנית הלימודים

http://www.zeevgalili.com/?p=14859

מכתב של קוראת

אני מסתובבת מתוסכלת לנכח העובדה שציונות זאת מילה גסה ובושה לאהוב את ישראל.  הגעתי לארץ עוללה בזרועות ניצולי שואה רדופי סיוטים וחסרי שורשים. הם בחרו להתיישב כאן במדינת היהודים כי הבינו כמה חשובה מדינה לעם היהודי. הם ראו בכך חזות הכול. והנה 60 שנה עברו ושוב אנו כמעט מאבדים את הזכות הזאת, וזה בעיקר נשמע מפי ילדינו.  ברור שיש כאן תהליך מתמשך של דיסאינפורמציה,.שקרים שהופכים לעובדות הסטוריות המתקבעות בתודעת האנושות. לפיכך יש לעשות כל מה שאפשר להפיץ את הספר שכולו עובדות חושפות שקרים ועיוותים. ספק כבר היה לי קודם עכשיו יש על מה להסתמך. איך אפשר לעזור?

לאה טרכטמן

לימור ליבנת ויקישיתוף

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: "משירת העשבים נעשה ניגון של הלב")

"שירת העשבים" של נעמי שמר שואב את השראתו, מושגיו ותכניו מכתבי ר' נחמן מברסלב * השיר הפך להיות מעין המנון לראש השנה לאילנות, החג המפגיש אותנו אחת לשנה עם עולם הצומח

                                                  – מאת: ד"ר יואל רפל -

האיש שהביא לתשומת לבה של נעמי שמר את הרעיון לשיר הוא השחקן שלמה ניצן. הוא הקריא לה את דברי רבי נחמן בטלפון והיא גמלה לו בהקדשת השיר.

לכל רועה יש ניגון

חלקו הראשון של השיר [ראה טקסט מלא למטה] מתאר את הרועה המלווה את צאנו בשדה, בעת שהוא מקשיב לשירת ומנגינת העשבים.
מילות השיר לקוחות ממש מדברי ר' נחמן:

"דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִיגּוּן מיוחד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם. כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻוחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִיגּוּן. כִּי כָל עֵשֶב וָעֵשֶב יֵש לוֹ שִירָה שֶאוֹמֵר"… (ליקוטי מוהר"ן תניינא, סג)

רבי נחמן מתאר את מסכת היחסים המתפתחת בין המנגינה העולה מחלילו של הרועה לזו העולה מרחש העשבים. הרועה אינו מחבר מנגינות אלא הוא מנגן את המנגינות העולות מהטבע, מהשדה, מבעלי החיים – עיזים, כבשים, פרות, מהמקום שבו הוא רועה את עדרו. הקול והמנגינה הנשמעים הם ניגונם של העשבים המשמשים מקור מזון לבעלי החיים.
מנגינת הרועה יש לה השפעה של ממש על העשבים:

"וְעַל-יְדֵי שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ הַנִּיגּוּן, עַל-יְדֵי-זֶה הוּא נוֹתֵן כּוחַ בְּהָעֲשָׂבִים, וַאֲזַי יֵשׁ לַבְּהֵמוֹת לֶאֱכול. וְזֶה בְּחִינַת 'הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ', הַיְנוּ שֶׁהַנִּיצָּנִים גְּדֵלִים בָּאָרֶץ עַל-יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּיגּוּן הַשַּׁיָּיךְ לָהֶם". (שם)

הניגון כהתבררות הרוח

המנגינה המתנגנת מחלילו של הרועה היא זו ששמע מהעשבים. אותה מנגינה מעוררת את העשבים לצמיחה מחודשת על מנת שישמשו מקור מזון לבעלי החיים. ורבי נחמן אינו מותיר את הרועה מחוץ להתרחשות הגדולה, גם עבורו יש למנגינה משמעות:
"גם הַנִּיגּוּן הוּא טוֹבָה לְהָרוֹעֶה בְּעַצְמוֹ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָרוֹעֶה הוּא תָּמִיד בֵּין בְּהֵמוֹת, הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיַּמְשִׁיכוּ וְיוֹרִידוּ אֶת הָרוֹעֶה מִבְּחִינַת רוּחַ הָאָדָם לְרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, עַד שֶׁיִּרְעֶה הָרוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ … וְעַל-יְדֵי הַנִּיגּוּן נִיצּוֹל מִזֶּה, כִּי הַנִּיגּוּן הוּא הִתְבָּרְרוּת הָרוּחַ, שֶׁמְּבָרְרִין רוּחַ הָאָדָם מִן רוּחַ הַבְּהֵמָה, בִּבְחִינַת: 'מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעלָה הִיא לְמָעְלָה, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיּורֶדֶת הִיא לְמַטָּה'. כִּי זֶהוּ עִיקָּר הַנִּיגּוּן – לְלַקֵּט וּלְבָרֵר הָרוּחַ טוֹבָהר". (שם)

עולם הטבע המגולם בשירת העשבים מביא את האדם, את הרועה, להכרה 'ומותר האדם מן הבהמה'. הניגון נותן לאדם את תעצומות הרוח להכרת עצמו וייחודו.

שיח במשמעות תפילה

הבית השני בשירה של נעמי שמר מבוסס אף הוא על קטע קצר מתוך שיחות ר' נחמן:
"ואמר לו רבנו זכרונו לברכה: לך עמי לטייל, והלך עמו חוץ לעיר והלך בין העשבים. ענה רבנו זכרונו לברכה ואמר: אם היית זוכה לשמע את קול השירות והתשבחות של העשבים, איך כל עשב ועשב אומר שירה להשם יתברך… כמה יפה ונאה כששומעין השירה שלהם וטוב מאד ביניהם לעבוד את ה' ביראה". (שיחות הר"ן קס"ג)
מעניין לעקוב אחר המעבר מדימויו של עולם הטבע לדימוי המצוי כבר בתורה, הקושר את עבודת ה' עם עולמם של השיחים, שמקור כינויים במילה שיח שמשמעה המקראי הוא תפילה :
"דע, כשהאדם מתפלל בשדה, אזי כל העשבים כולם באין בתוך התפילה, ומסייעיין לו, ונותנין לו כוח בתפילתו. וזה בחינת שנקראת התפילה שיחה, בחינת 'שיח השדה', שכל שיח השדה נותנין כח וסיוע בתפילתו. וזה בחינת 'ויצא יצחק לשוח בשדה'. וזה 'יבול' ראשי תבות: ו'יצא י'צחק ל'שוח ב'שדה. שכל יבול השדה התפללו עמו" (ליקוטי מאמרים תניינא,יא)

נשים את ליבנו להערתו של ר' נחמן כבדרך אגב, שבעברית קוראים לשיח השדה 'שיח' – מלשון שיחה. לדבר זה יש שורשים כבר בספר בראשית.
וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח… בראשית ב' .יצחק היוצא 'לשוח בשדה' מתפרש כמי שיצא להתפלל תפילת מנחה.

העשבים מסייעים לתפילה

לדעת ר' נחמן העשבים מסייעים לאדם להתפלל.. אצל ר' נחמן המרחב הפתוח של השדה הוא חלק מעולמו של המתפלל, של הדבק בעבודת ה'. השדה חיוני לתפילה, ואם הוא חסר – 'והאדמה לא תיתן את יבולה' – אזי חסרה גם תפילתו של המתפלל.
יש כאן אולי הסבר בסיסי לתופעה המוכרת לרבים. חסידי ברסלב, מתאחדים עם הטבע ופונים אל בורא עולם בקול רם ובצעקות, כדי שישתלבו פניותיהם ותפילותיהם עם המתרחש בטבע.
והיכן הוא הרועה? הוא מכיר את הניגון השורה בעולם, ניגון המצוי בין העשבים – ניגונה של הבריאה. עבור הרועה הניגון מחיה את הכל. הוא מבודד ומבדיל את הרוח הטובה – רוח האדם, מן הרוח הרעה – רוח הבהמיות. כשהרועה מתחיל ומתפלל בשדה, אזי הוא ממשיך את אותה חיות, את אותו בירור הרוח. באמצעות הניגון מברר האדם לעצמו את הרוח הטובה, וממנה הוא מגיע אל הניגון שמנגן העולם לבוראו.
.
שירת העשבים בביצועו של שולי רנד
https://www.youtube.com/watch?v=A-6m6CKOdC4

נוסח השיר

מילים ולחן: נעמי שמר

דַּע לְךָ
שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה
יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיוּחָד
מִשֶׁלּוֹ
דַּע לְךָ
שֶׁכָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב
יֵשׁ לוֹ שִׁירָה מְיוּחֶדֶת
מִשֶׁלּוֹ
וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים
נַעֲשֶׂה נִגּוּן
שֶׁל רוֹעֶה

כַּמָּה יָפֶה
כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה
כְּשֶׁשׁוֹמְעִים הַשִּׁירָה
שֶׁלָּהֶם
טוֹב מְאֹד
לְהִתְפַּלֵּל בֵּינֵיהֶם
וּבְשִׂמְחָה לַעֲבֹוד
אֶת ה'
וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים
מִתְמַלֵּא הַלֵּב
וּמִשְׁתּוֹקֵק

וּכְשֶׁהַלֵּב
מִן הַשִּׁירָה מִתְמַלֵּא
וּמִשְׁתּוֹקֵק
אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
אוֹר גָּדוֹל
אֲזַי נִמְשָׁךְ וְהוֹלֵךְ
מִקְּדוּשָׁתָהּ שֶׁל הָאָרֶץ
עָלָיו
וּמִשִׁירַת הָעֲשָׂבִים
נַעֲשֶׂה נִיגּוּן
שֶׁל הַלֵּב
עיון זה בשירה של נעמי שמר "שירת העשבים" בא בעקבות דברים ששמעתי בהרצאה של חוקרת הזמר העברי ד"ר טלילה אלירם (אוניברסיטת בר-אילן). הוסיפו וכתבו הרב דוב זינגר, גלעד רוזנברג ואחרים, אשר ביקשו למצוא בכתבי רבי נחמן מברסלב את המקורות למילות השיר,רעיונותיו ותכניו.

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: תשובת נתניהו לאובמה: איום במכת מנע גרעינית)

.נאומו של בנימין נתניהו בקונגרס יירשם כאחד הנאומים החשובים ביותר בתולדות ישראל *  המשפט החשוב ביותר בנאומו נאמר בסופו: "ישראל תדע להגן על עצמה" * אנו מביאים כאן מאמר שפורסם כאן לפני שנים, כשבאירן היו רק כמה צנטריפוגות והיתה רחוקה שנים מן הפצצה * הדברים שנאמרו אז אקטואליים היום יותר מתמיד

על שיקולי בן גוריון ביוזמת דימונה  ראה "הלנצח תאכל חרב"

http://www.zeevgalili.com/?p=286

גירסה אנגלית

 כולל: ישראל והפצצה – ביבליוגרפיה

כיפת הכור בדימונה

אי אפשר לסמוך על הרתעת " המכה השניה" או על הגנת טילי " החץ" * הבטחה של " מטריה אמריקנית" היא חסרת ערך * רק איום ישראלי, עם נכונות נחושה לממשו, יכולה להניע את האמריקנים לחסל את אחמדינג"ד

אם בראש המדינה היה עומד מנהיג אמיתי ולא בלון נפוח -המצאה של איש הספינים ראובן אדלר – הוא היה מבין שהשבוע נשמעה הצפירה הראשונה של הרכבת המובילה את ישראל לקראת שואה. זו המשמעות האמיתית של הודעת הנשיא בוש, על כוונתו לפתוח במשא ומתן עם ההיטלר של איראן.

אילו היה בראש המדינה מנהיג אמיתי הוא היה מודיע מייד: ישראל שומרת לעצמה את הזכות למכת מנע גרעינית שתחסל את מכונת ההשמדה של אחמדינג"ד.

היכונו לשואה האמיתית הפגנה איסלמית בלונדון

לקרוא לילד בשמו

בלשון המכובסת של השיח הציבורי לא קוראים לדברים בשמם האמיתי. במקום לומר שישראל מעצמה גרעינית מדברים על " עמימות גרעינית" . במקום לומר " שואה" אומרים " סכנה נוראה" , " איום קיומי" , " קטסטרופה" – כאילו מדובר בבעיית החור באוזון. לא אומרים את האמת הפשוטה: פצצה גרעינית בידי איראן תביא בוודאות למחיקת ישראל מן המפה ותמחט שואה שנייה על העם היהודי.

תסריט של הצפוי לישראל כשלמדינה ערבית תהיה פצצה גרעינית מצוי בספרו של שלמה נקדימון " תמוז בלהבות" , המתאר את חיסול הכור גרעיני העיראקי ואת השיקולים שקדמו להחלטה.

לקו החוף של ישראל מתקרב מטוס בואינג- 707, המתחזה למטוס נוסעים אזרחי. מטוסי חיל האוויר מוזנקים כדי ליירטו, אך טייס הבואינג אינו מגיב. בממשלה מתחבטים אם להורות על הפלת המטוס. ואז נשמע קול רעם עמום – פטרייה אטומית מעל תל אביב. מאות בנינים קורסים ונשרפים, רבבות הרוגים. תל אביב, מרכז העצבים של המדינה היהודית, הפכה לתל חורבות.

45 דקות לאחר הפיצוץ כבר הופיע סאדאם חוסיין בטלוויזיה והודיע כי " שם קץ לסרטן הציוני" . הוא תבע מן הממשלה שנותרה בירושלים להודיע על הפסקת קיומה של ישראל כישות מדינית. גורל תושבי ישראל שנותרו בחיים, כך אמר, ייקבע על ידי ועדה ערבית בראשותו. אם לא ייענה, אמר, נשמיד אותם עד שלא יישאר מהם שריד ופליט.

מנחם בגין, בהחלטה ההיסטורית להשמיד את הכור העיראקי. הרחיק סכנת שואה ממדינת ישראל ליותר משני עשורים. עתה עומדת ישראל מול סכנה חמורה מקודמתה.

החרדה של בן גוריון

מאז תום מלחמת השחרור חי דוד בן גוריון בתודעה שעל המדינה מאיימת שואה. פערי כוח האדם והמשאבים בין ישראל למדינות ערב הם כאלה שהערבים ישתקמו מיד לאחר כל תבוסה. להשמדת ישראל די בניצחון ערבי אחד.

על רקע זה שם את הדגש, עוד בעיצומה של מלחמת השחרור, על השקעות עתק בפיתוחים מדעיים שיאזנו את היתרון הכמותי הערבי ביתרון ישראלי איכותי.

הוא כתב למדען ישראלי: " … אם נשקפת לנו סכנת השמדה – ולצערי היא נשקפת לנו והשואה של היטלר הייתה רק האפיזודה האיומה והגדולה ביותר של ניסיונות השמדתנו לאורך ההיסטוריה שלנו…"

בשנת 1954, כשהרעיון לבנות כוח גרעיני החל להבשיל, כבר דיבר על הסכנה של נשק גרעיני בידי הערבים: " פצצה אחת יכולה להשמיד את כל הארץ המרוכזת בסביבות תל-אביב" , אמר.

הקווים האדומים

כבר ב-1966 נקבעו ארבעה קווים אדומים שיצדיקו שימוש בנשק גרעיני:

• חדירה צבאית ערבית לאזורים המאוכלסים בישראל (בגבולות 1949).

• השמדת חיל האוויר הישראלי.

• הפעלת נשק כימי או ביולוגי נגד ישראל.

• שימוש בנשק גרעיני נגד ישראל.

הקווים האדומים הללו נקבעו בתקופה שהאופציה הגרעינית הישראלית הייתה עדיין בחיתוליה. לפי פרסומים זרים ערב מלחמת ששת הימים כבר היה בידי ישראל מתקן גרעיני מאולתר שיכול היה לשמש כנשק. משנות ה-70 כבר נחשבה ישראל לבעלת ארסנל גרעיני ובעלת אמצעי שיגור. בעקבות עריקת ואנונו נתגלה כי הארסנל של ישראל גדול בהרבה מכפי שחשבו בעולם. לפי פרסומי חוץ ישראל היא מעצמה גרעינית בכל קנה מידה. מאז, לפי אותם פרסומים, חלה התקדמות גדולה במחקר הגרעיני בישראל והיום יש בידה נשק גרעיני טקטי, שניתן להפעילו למטרות נקודה.

מקנמארה

שלוש אשליות

הבריחה מן המציאות המאיימת הולידה בשיח הציבורי שלוש אשליות: מכה שניה, הגנה של טיל ה" חץ" ומטריה אמריקנית.

המושג " מכה שניה" נולד בתקופת המלחמה הקרה. האמריקנים פיתחו יכולת שתשמיד את ברית המועצות גם אם זו תפתח במלחמה גרעינית שתשמיד חלק מארצות הברית. האמריקנים דאגו להזמין קציני טילים סובייטיים ולהסביר להם את האמצעים למכה שניה (בסיסי סילו תת קרקעיים, צוללות גרעיניות, מטוסים הנמצאים תמיד באוויר ועוד). המטרה היתה להביא לידיעת הסובייטים כי התקפה על ארצות הברית תסתיים בחורבן גמור של ברית המועצות.

אצלנו מדברים (על פי פרסומים זרים) על אפשרות של מכה שניה מצוללות. גם אם זו אכן קיימת , איזו ישועה תבוא ליהודים המוכים בענן רדיו אקטיבי מן הידיעה שטהרן הושמדה? והאם זה ירתיע את איראן הבנויה על תרבות של מוות? האם אפשר לשכוח את הדרך בה הביסו את סאדאם: שיגור רבבות ילדים אל שדה הקרב בידיים ריקות, מצויידים במפתח פלאסטי לגן עדן ובברכת אבותיהם ואמותיהם.

טיל ה" חץ" הוא מוצר מופלא של הגניוס היהודי. אבל איש אינו מבטיח שהוא יסגור הרמטית את שמי הארץ. טיל איראני עולה כמה עשרות אלפי דולרים. ה" חץ" עולה פי כמה וכמה. האירנים יוכלו לשגר עשרות טילי דמה שייורטו על ידי ה" חץ" עד שיחליטו לשלוח טיל גרעיני.

אלוף יוסף גבע [צילום זאב גלילי]

אשליית המטריה

לכאורה הפתרון הוא הצהרה אמריקנית כי תגן על ישראל מפני התקפה גרעינית אירנית. האם זה יציל אותנו?

אין סיכוי. אם אחמדינג"ד. יחליט להטיל פצצה גרעינית על תל אביב הוא לא יירתע ממטריה אמריקנית. אמריקה תזיל דמעה, תפעיל סנקציות, אולי תקלוט פליטים מישראל, אולי תקים אתר זיכרון לנספי השואה השניה בוושינגטון. היא לא תטיל פצצה גרעינית על איראן.

סיפור קטן ימחיש את הטענה הזו. אלוף מיל. יוסף גבע היה בשעתו הנספח הצבאי בוושינגטון. גבע, איש נעים הליכות, יודע לדבר ללב אנשים ולהתיידד עמם. בתקופת כהונתו הצליח לקנות ליבם ולדובב רבים מעמיתיו האמריקנים, בפתיחותו ובלבביותו. בין היתר התיידד עם שר ההגנה האמריקני דאז, רוברט מקנמארה. באחת משיחותיהם הלא רשמיות אמר לו מקנמארה לערך את הדברים הבאים: דע לך שישראל קרובה לליבנו יותר מכל מדינה בעולם. שאנו אוהבים אותה וחושבים אותה לבת בריתנו האמיצה והטובה ביותר. אבל עליך לדעת שאנחנו לא נפתח במלחמה עולמית בגלל ישראל. בגלל ברלין או קובה היינו מוכנים לפתוח במלחמה כי זה נגד אינטרס חיוני שלנו. לא בשביל ישראל.

מה יביא האיום

איום ישראלי גלוי להפעלת נשק גרעיני טקטי יחולל מהומה רבתי. יאיימו עלינו בסנקציות, מדינות ערב יתבעו דיון במועצת הביטחון, ארצות הברית תחמיץ פנים. אבל איום כזה – בתנאי שלא יהיה איום סרק ויהיה עם אקדח טעון – עשוי להניע גלגלים שעכשיו הם חורקים ומשותקים. לאירופה ולארצות הברית יש זמן. אמנם איראן גרעינית עלולה לסכן את אירופה אך הסיכון אינו כה גדול. הרוצח מטהרן לא השתגע להטיל פצצה גרעינית על פריס או על לונדון כשהוא יודע שהתגובה תהיה אכזרית וכואבת ולא תשנה כלום במצב העולם ובשליטת האיסלם. התקפה על ישראל לעומת זאת תשנה את כל המצב האסטרטגי באזור. איום ישראלי במכת מנע גרעינית טקטית (בהנחה שאין בכוחה של ישראל להסיר את האיום האירוני באמצעים קונבנציונאליים) יביא לפעילות בינלאומית שתעצור את המטורף מטהרן. אולי אף תאיץ בארצות הברית לגמור את הפרשה האיראנית בהפצצות יום ולילה, בפצצות חודרות בונקרים, עד לחיסול הסכנה הזו לפי שעה.

צילומים שפורסמו בעקבות בגידת ואנונו

ישראל והפצצה – ביבליוגרפיה

אהרונסון שלמה, דוד בן גוריון מנהיג הרנסנס ששקע – המרכז
למורשת בן גוריון 1999
אהרונסון שלמה - נשק גרעיני במזרח התיכון אקדמון 1994
גולדשמידט ב. - ההרפתקה האטומית מערכות 1965
יפתח שמעון – העידן הגרעיני במזרח התיכון  עם עובד 1976
כהן אבנר – ישראל והפצצה  שוקן  1998
ליבוביץ ישעיהו (ואחרים) -  חימוש או פירוז גרעיני הוצאת
עמיקם תשכ"ד
נקדימון שלמה - תמוז בלהבות, ידיעות אחרונות 1986
פלדמן שי – הרתעה גרעינית לישראל, 1983 

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: נפתלי בנט יקים את ממשלת ציפי-בוז'י)

ידיעות אחרונות פרסם מסמך [ שהדליפו האמריקנים ?] לפיו נתניהו היה מוכן [בקדנציה הקודמת] לוותר על הכל – גבולות 67, ירושלים, פליטים * איש איננו מתייחס ברצינות למסמך הזה פרט לאחיו של נתניהו לנגמ"ש * נפתלי בנט הוא היחיד שהכריז כי המסמך אמיתי * הוא לא רק ירה בתוך הנגמ"ש הוא העלה אותו על מוקש * לפני שאתם מצביעים בנט תזכרו: כל קול לבנט הוא קול לממשלת ציפי-בוז'י

ידיעות אחרונות יוצא בקול תרועה "מסמך הוויתתור"

פוסט נפתלי בנט אתר  YNET השלוחה שידז בצהלה בנט מאשר את המסמך. "האסון מתקרב" אולי הכוונה לבנט?

הפוסט של בנט בפייסבוק – "חזרו הביתה?" הבית של בנט הוא הבית של בליכודניקים חובשי הכיפה?

לא משיח אלא סוס טרויאני

כשזרח כוכבו של נפתלי בנט בשמי הציונות הדתית, נדמה היה תחילה כי חלה עדנה לתנועה שגידלה את דור הכיפות הסרוגות. התנועה, שמשך שנים השתרכה בקרון האחרון של רכבת מפא"י ההיסטורית, פיגרה שנות דור אחרי דור הכיפות. היא הפכה לא רלבנטית בשדה הפוליטי. והנה בא בחור צעיר, חובש כיפה, איש היי טק, בוגר יחידת עילית ומזרים דם חדש לתנועה הגוססת.

כל מילה זהב – לא מדינה פלסטינית, לא נסיגות, לא חלוקת ירושלים. אך תוך זמן קצר נתברר שהאיש הזה הוא אולי בשורה אבל לא בהכרח בשורה טובה. כאשר כרת את ברית האחים המוזרה עם יאיר לפיד כתבתי כאן מאמר "נפתלי בנט סוס טרויאני או משיח"

במכתב גלוי לבנט שפרסמתי בפייסבוק כתבתי אז: "מה המשותף בינך לבין יאיר לפיד? עברתם יחד קורס טרור? או אולי השתתפתם יחד באחת הגיחות הקרביות של "במחנה". וממתי הפכה בעיית השוויון בנטל לבעיה המרכזית של החברה הישראלית ושל מדינת ישראל? מה עם כל החלכאים והנדכאים הנאנקים תחת עול הטיקונים והבנקים שיאיר לפיד שרת אותם נאמנה שנים רבות? מה בדבר המאבק על הארץ ועל החינוך היהודי? ובינינו לבין עצמנו, האם אינך חש בריח האנטישמי העולה מן העליהום על החרדים? איך אתה משתתף בחגיגה הזו?" ההמשך ידוע. לא משיח אלא סוס טרויאני. קמה ממשלת בנט-לפיד-ציפי שהיא אולי הגרועה בממשלות ישראל. נתניהו נושא לא מעט באחריות להקמת הממשלה הזו. אך היא לא הייתה קמה לולא ברית הזוגיות הבלתי כשרה בין בנט ללפיד. ממשלה בה ידיו של נתניהו היו כבולות בין שרת משפטים המנסה למכור את הארץ לפלסטינים לשר אוצר שלא גמר בחינות בגרות. ממשלה שגרמה לשבר גדול בעם. ממשלה שנכשלה כשלון חרוץ בתחום הכלכלי. ממשלה שסוסים טרויאניים מבית חיבלו במאמצים למנוע עוד אוסלו.

מי אתה נפתלי בנט

עוד בשלבים הראשונים של הקריירה הפוליטית שלו עוררה התנהגותו כמה תמיהות. 1. קלמן ליבסקינד חשף במעריב כי חוקרים מטעמו של בנט פעלו כדי לגלות עובדות מכפישות על המתחרה שלו בבית היהודי זבולון אורלב. תחילה הכחיש ששלח את האנשים. לאחר מכן הודה וטען שעשה זאת "כדי לנקות את האורווות". 2. יוסי ורטר בהארץ גילה כי ברית הזוגיות עם לפיד [שנעשתה בבית בנט ברעננה] היתה ביוזמת אהוד אולמרט, ידידו האישי של יאיר לפיד. 3. איילה חסון חשפה ביומן של ערב שבת כי האדמו"ר מקרעטשניף, רבי מנחם אליעזר זאב רוזנבוים מרחובות, הורה לכמה מאות מחסידיו להתפקד לבית היהודי ובמקביל להצביע ליהדות התורה.

ההתנהגות ב"צוק איתן"

התנהגותו של נפתלי בנט במהלך מבצע "צוק איתן" הייתה מופקרת. האיש יושב בקבינט ומדליף מתוכו כאילו היה כברה. מה היו השיקולים של הדרג המדיני לפעול כך שהחמאס רק יורתע ולא יוכרע אפשר להבין. אם צריך לבחור למי להאמין לנפתלי בנט או לבוגי יעלון אני מאמין יותר לשר הביטחון. בנט הצטרף למעשה לכל מתנגדי נתניהו רק מפני שהוא נתניהו. במהלך המלחמה כל השמאל שיבח את נתניהו על הניהול המאופק של המלחמה. אחרי המלחמה חרפו אותו על שלא גמר את המלחמה ופתר את הבעיה "אחת ולתמיד". כלומר ,לפי השמאל, לחזור לתהליך מדיני שיהפוך גם את יהודה ושומרון למחוזות חמאס דעאש או חיזבאללה. ההדלפות של בנט והתרברבותו כאילו צה"ל והממשלה לא ידעו על המנהרות ולולא הוא לא היו מטפלים בהן בלתי אמינות לחלוטין.

המסקנה: היום 9 ימים לפני הבחירות. כל קול לבנט שייגרע מנתניהו יביא עלינו ממשלה בראשות ציפי לבני ובן החסות שלה בוז'י הרצוג.

קישורים

סוס טרויאני או משיח

http://www.zeevgalili.com/2013/03/17855

 מכתב גלוי לנפתלי בנט

http://www.zeevgalili.com/2013/03/17801

 הכה בחרדים ותציל את המדינה

http://www.zeevgalili.com/2013/02/17660

 תגובת נתניהו בפייסבוק

https://www.facebook.com/Netanyahu?fref=ts

למרות הכל רק נתניהו טוב ליהודים

http://www.zeevgalili.com/2014/12/20144

 תגובות במייל

זאב שלום.

אני מסכים עם חלק מדבריך על בנט, אולם נראה לי שחלק מהתנהלותו נובע מחוסר ניסיון ואולי גם חוסר בשלות פוליטית.

יחד עם זאת, לעניות דעתי נתניהו הביא על עצמו את הקואליציה הבלתי אפשרית  שהחזיקה מעמד זמן כל כך  קצר, בהתעקשותו (ושמא התעקשותה..) הבלתי הגיונית לא לצרף את הבית היהודי.

יכל היה להקים קואליציה יציבה עם "השותפים הטבעיים" (הבית היהודי, חרדים..) ולכן, אין לו אלא להלין על עצמו.

בברכה,

שלמאי פוזס.

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: הבחירה בין נתניהו לבוז'י כמו בין צ'רצ'יל לצ'מברלין)

אובמה מחזיר אותנו לאווירת הפייסנות של 1938 שבה האמינו האליטות והתקשורת בבריטניה בהידברות עם היטלר * לולא צ'רצ'יל היה היטלר מנצח במלחמה ובבקעת הירדן כבר היו הכנות לתאי גאזים * ההסכם המתגבש בין אובמה לאייאטולות היא הצפירה הראשונה בדרך המובילה לשואה חדשה

                                                     "העיקר לדבר." צ'מברלין נפגש עם היטלר.

מה קרה ב-1938 ומה בין אובמה לצ'מברלין

נשיא ארצות הברית פתח, מיד עם היבחרו, במסע חינחונים לעבר המשטרים המתועבים ביותר שידעה האנושות. הוא הפך במחי יד את ציר הרשע לציר הבירבורים. העיקר לדבר: עם אסאד, עם אחמדיניג'אד, עם החמאס ובקרוב אולי גם עם דעאש.  ובינתיים הצנטריפוגות באיראן מסתובבות במהירות מטורפת. שנת 1938 כבר כאן. בשש שנות כהונתו הספיק להפוך את סוריה, עיראק, תימן ואזורים אחרים לקיני טרור בינלאומי. הפקיר את בני בריתו במצרים, בסעודיה ובמדינות המפרץ.

מה היה ב-1938

זו היתה שנת הפייסנות. השנה בה המעצמות הדמוקרטיות של המערב יצאו מכליהו כדי לרצות את היטלר, לספק את רצונותיו, "להבין" אותו, אפילו להצדיק אותו.

עיון בעיתוני אותה תקופה ומחקרים שנכתבו עליה מלמדים כי בצד ההמונים חסרי המידע שצידדו בשלום בכל מחיר ("פייסנות" קראו לזה אז) היו המדינאים. אלה, מתוך חישובים ציניים ומרושעים, הגיעו גם להחלטות הרות גורל, שביסודם אווילות פשוטה.

אופייני לאווירת אותם ימים היה מכתב קטן שהופיע ב"טיימס", הלונדוני ב-21 במארס 1939, פחות משישה חודשים לפני פרוץ המלחמה. במכתב אומר הכותב כי יש לתת להיטלר כל הזדמנות "לעלות על דרכים קונסטרוקטיביות".

בעיתון הנפוץ "דיילי אכספרס" נכתב: "היכן היא פראג? אם מטורפי הביטחון הקיבוצי (דהיינו: התובעים לפעול נגד היטלר) ישיגו את מבוקשם אתם עלולים למצוא עצמכם פתאום בחפירה.

                                                    צ'מברלין בשובו מגרמניה מנופף בהסכם עם היטלר ומכריז "שלום בימינו"

"מאמינים בכנות היטלר"

וה"אובזרוור" המהוגן כתב: "הנילחם במאמץ שווא לקיים מצב עניינים שאסור היה כי ייווצר על ידי חוזה ורסאי?"

ואנשי הרוח החרו החזיקו אחרי ההמון הנבער והתקשורת. ההיסטוריון הנודע ארנולד טוינבי (שהיה ידוע כאנטישמי מובהק) הכריז כי הוא מאמין ב"כנות רצונו של היטלר בשלום באירופה".

חוקרים לא מעטים עמדו על כך שבצד הציניות, הכסילות והעיוורון שררה גם אווירה של חוסר רצון לדעת את האמת. הרי הכל היה כתוב ב"מיין קאמפ" של היטלר, אך לא רק ההמונים לא הכירו את הספר. גם המדינאים שקבעו את המדיניות הבריטית לא הטריחו עצמם לקרוא אותו (פרט לשניים: צ'רצ'יל וסטאלין). כאשר חזר צ'מברליין ממינכן ובידו ההסכם המפורסם של "שלום בימינו" הוא נתקבל על ידי המון בריטי שלפי עדויות היה משולהב עד כדי היסטריה.

רק בקיץ 1939, כמה חודשים לפני פרוץ המלחמה, נשתנתה האווירה בבריטניה. במשאל גאלופ אמרו 76 אחוזים כי על בריטניה לקיים את ערבותה לפולין ולצאת למלחמה בגרמניה, אם זו תתקוף את פולין.

ועל כך כתב צ'רצ'יל בשער ספרו: " איך באיוולתם, בקלות דעתם ובטוב מזגם הניחו העמים דוברי האנגלית לרשעים לחדש את חימושם".

ההכרעות הגורליות

ההיסטוריון הבריטי איאן קרשו, חושף בספרו "החלטות גורליות", בין היתר, את ההחלטות

                                                               החלטתו הצילה את העולם מנצחון נאצי.

שהכריעו את גורל העולם ומנעו את נצחונו של היטלר. אולי החשובה בהחלטות היתה זו של צ'רצ'יל להמשיך במלחמה בהיטלר כשנראה היה שהמלחמה אבודה. 

                                                                                          שער ספרו של קראשו

לגבינו זה ספר אקטואלי, שאיננו נוגע רק לעבר אלא להווה בו אנו חיים ולסכנות המאיימות על קיומנו. לעניינננו חשובים שלושה נושאים הנידונים בספר: החלטת בריטניה להמשיך במלחמה, ההססנות האמריקנית להצטרף למלחמה וההחלטה של היטלר להשמדת יהודי אירופה במנגנון תעשייתי.

רוב בצמרת התנגד לצ'רצ'יל

קרשו פותח את ספרו בציטוט מדברי צ'רצ'יל שכותב כי "השאלה… האם עלינו להמשיך להילחם לא מצאה את מקומה על סדר יומו של קבינט המלחמה. התשובה היתה מובנת וברורה…"

קרשו קובע מייד שהצהרה זו של צ'רצ'יל  חסרת כל בסיס במציאות. בזכרונותיו החליט משום מה ליפות את המציאות. בפועל היה רוב בצמרת השלטון הבריטי שראה בהמשך המלחמה התאבדות. צ'רצ'יל עמל קשות בכוחו הרטורי לשכנע את חבריו. הוא ניצח ונתקבלה החלטה רבת סיכונים להמשיך במלחמה. החלטה זו הצילה את העולם מניצחון נאצי מוחץ. כשצ'רצ'יל החליט את ההחלטה הגורלית הזו הוא הניח כי במוקדם או במאוחר תאלץ ארצות הברית להצטרף למלחמה. אחרת לא היה לבריטניה, חסרת החימוש ושצבאה נותץ באירופה למרות הפינוי בדנקירק, שום סיכוי.

הבדלנות האמריקנית

דעת הקהל האמריקנית הייתה בעד בדלנות מוחלטת. האמריקנים רצו לחיות טוב ובשקט ולא היה איכפת להם שאירופה תעלה בלהבות, כל עוד האש אינה מגיעה לגבולותיהם. הנשיא רוזבלט נחשב עד כה על ידי היסטוריונים כבעל ראיה אסטרטגית רחבה לגבי מקומה של ארצות הברית בעולם. אך קרשו חושף כי למעשה היה הססן בלתי נלאה, שבשבת רוח של השפעות מכל הכיוונים וחרד בעיקר מפני דעת הקהל והקונגרס. עיקר הצלחתו היה בהתכתשות הפוליטית עם הקונגרס שהתבצר מאחורי שורה של חוקים שקידשו את הבדלנות האמריקנית. רק הקונגרס רשאי להכריז מלחמה. אסור למכור נשק למדינות הנמצאות במצב מלחמה אלא במזומן (דבר שהיה בחזקת פסק דין מוות לבריטניה המרוששת). וכשרוזבלט מצא חור בתחיקה על ידי העברת ציוד לבריטניה ואחר כך לרוסיה במסגרת "החכר והשאל" נאסר עליו ללוות את אניות האספקה באניות מלחמה אמריקניות. אמריקה גם לא היתה מוכנה למלחמה. לא היה גיוס חובה, החימוש היה דל, וצבאה היה בגודל צבא הולנד. התעשיה לא הוסבה לייצור מלחמתי.

אסר קליטת פליטים יהודים

כשפרץ המשבר בצ'כוסלובקיה, בספטמבר 1938, מיהר רוזבלט לפרסם גילוי דעת בו אמר כי אין בשום פנים לראות באמריקה צד לגוש אנטי גרמני. בשיחה סודית עם השגריר הבריטי הוא הבהיר כי גם אם בריטניה תצטרף למלחמה לא תתערב ארצות הברית, אלא אם תהיה פלישה גרמנית לבריטניה. כשדעת הקהל האמריקנית הזדעזעה בעקבות ליל הבדולח הוא נמנע מלהענות לבקשה לאפשר לפליטים יהודים מאירופה מקלט בארצות הברית.

ושגריר ארצות הברית בבריטניה, ג'וזף קנדי ( אביו של מי שעתיד להיות הנשיא ג'ון קנדי) היה מחסידי מדיניות הפיוס. קנדי, שהיה פרו נאצי מוצהר, אמר לשגריר הגרמני בלונדון כי הוא "מבין בהחלט את המדיניות הגרמנית כלפי היהודים". וכשפרצה המלחמה אמר קנדי כי יש לו מושג קלוש על מה ולמה פרצה.

רוזבלט המשיך בהיסוסיו ובסיוע כמעט סימלי לבריטניה עד שההתקפה היפנית על פרל הרבור והחלטת היטלר להכריז מלחמה על ארצות הברית איפשרה לו להפעיל את מכונת המלחמה האמריקנית. אלה היו שני ניסים שבלעדיהם ייתכן שאמריקה לעולם לא היתה מרטיבה את רגליה ביורה האירופית.

ההתקפה על פרל הארבור הכניבה את ארצות הברית למלחמה על כורחה

ומה היום?

על הדימיון בין המתחולל היום לבין ערב מלחמת העולם השניה, כתב כשעתו דניס פראגר, סופר והוגה דעות יהודי אמריקני ב- JEWISH WORLD REVIEW במאמר הנושא את הכותרת "האם נמצאים היהודים שוב ב-1938?"
כותב פרגרבין היתר :
"זו התקופה המפחידה ביותר ליהודים מאז השואה… מנקודת המבט היהודית מתחלק העולם לשלוש קבוצות: אלה השונאים יהודים ורוצים במותם; אלה המתעלמים מן השינאה ואף עוזרים לשונאים; האמריקנים.
"הקבוצה הראשונה כוללת בעיקר מוסלמים וחברות ערביות. השינאה הערבית לישראל כבר איננה בעלת אופי פוליטי. הספרות הערבית, האיראנית ויתר הספרויות המוסלמיות הן אנטישמיות כמו שהיתה הספרות הנאצית. ה"מיין קאמפ" של היטלר הוא רב מכר במזרח התיכון. מופיעה שם ספרות המתארת בדרך קבע כיצד היהודים הורגים ילדים לא יהודים כדי להשתמש בדמם להכנת מזונות לחגים. היהודים מסולקים כמעט מכל מדינות ערב. רצח יהודים, כולל ילדים, נהפך ליום חג בכל המזרח התיכון המוסלמי. ולא רק ישראלים. תזכרו את דניאל פרל (העיתונאי היהודי שנחטף באפגניסטן ונרצח בידי חוטפיו – ז.ג.).

המוסלמים באירופה

"הגורם המאיים על יהודים באירופה הוא המספר הגדל והולך של מהגרים מוסלמים המתגוררים באירופה. יש כ-35 מיליון מוסלמים באירופה ורבים מהם אנטישמים.

"כמעט מדי יום מותקפים יהודים או בתי כנסת באירופה. והאירופים תומכים למעשה באלה המבקשים לחולל שואה חדשה – בגלל החשש שלהם עצמם מן המוסלמים, בגלל האנטישמיות שלהם, בגלל השמאלנים שלהם, בגלל התלות שלהם בנפט הערבי ומפני שאמריקה תומכת בישראל. הציוויליזציה האירופית הנרקבת מאז מלחמת העולם הראשונה, מגיעה עכשיו לנקודת השפל שלה,

האם אפשר לסמוך על אמריקה?

בהמשך כתב פרגר: "חלף רק דור אחד מאז נרצחו כמעט כל יהודי אירופה. עכשיו נתונים שרידי השואה, המתרכזים במדינה שגודלה כגודל ניו ג'רסי, באיומי השמדה. אף שרוב היהודים החיים היום לא חיו בשנת 1938 חשים היום כי אותן תופעות שהיו אז של פיוס הרשע חוזרות על עצמן. כמו ב-1938 מתחלק היום העולם בין אומות המוכנות לרצוח יהודים ואומות שמוכנות לתת לזה לקרות. ממש לא ייאמן".

פרגר כתב את דבריו לפני שנבחר אובמה לנשיא. ואז כתב: "הסיבה לתמיכת אמריקה ביהודים ובישראל איננה 'ההשפעה היהודית ציונית'. תמיכת ארצות הברית נובעת מן הערכים האמריקניים ומהזדהותם עם היהודים ועם ישראל… התנ"ך ממלא תפקיד מרכזי בזהות האמריקנית לא פחות מאשר הברית החדשה…"

מצעד האיוולת של אובמה

האם דברים אלה נכונים גם אחרי שברק חוסיין אובמה נבחר לנשיא?

לא בטוח. 

 מצעד האיוולת של אובמה החל בנאום קהיר על האיסלם. הוא המשיך בהודעה מצולמת בה הוא פונה למנהיגי ולאזרחי איראן, ומציע להם לבנות מערכת יחסים חדשה עם ארה"ב. הוא נמשך בהפקרת בני ברית ובהפיכת עיראק, סוריה, תימן ולוב לקיני טרור עולמי.
בשעתו כתבתי כאן כי באוזני הצהרת אובמה נשמעת כמו הצפירה הראשונה של הרכבת הממובילה לשואה חדשה.

זו גם היתה המשמעות של המלחמה חסרת הלאות של בנימין נתניהו נגד  ההתגרענות של אירן.

אם אובמה הוא צ'מברלין של תקופתנו מילא נתניהו את התפקיד של צ'רצ'יל 2015. מפחיד לחשוב שבוז'י הרצוג יחליף את נתניהו ויהיה הצ'מברלין של תקופה הרת גורל. 

נאום נתניהו בקונגרס

קישורים

האם אפשר לסמוך על ארצות הברית

http://www.zeevgalili.com/2012/08/17159

הטרור כורך עניבת חנק ואובמה משבח האיסלם

http://www.zeevgalili.com/?p=8980

 האיוולת של ברק אובמה

http://www.zeevgalili.com/?p=4725

 מי אתה תומאס פרידמן

http://www.zeevgalili.com/?p=8535

 נאום קהיר של ברק אובמה

http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%9D_%D7%A7%D7%94%D7%99%D7%A8_%D7%A9%D7%9C_%D7%91%D7%A8%D7%A7_%D7%90%D7%95%D7%91%D7%9E%D7%94

גירסה אנגלית (לא מעודכנת)

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: למה הערבים משתוקקים לנצחון בוז'י וציפי)

הרצוג בויקיפדיה הערבית

 בעיני הערבים בחירת השניים היא ראשית הסוף של המדינה *   ישראל תהפוך לרכיכה שניתן לדרוך עליה, סמרטוט שאפשר יהיה לסחוט אותו עד תומו * הרצוג נתפס כחלש אופי חסר חוליות *  לבני מסמלת  עבור העולם הערבי את הישראלים עייפי הנפש, אשר קצה נפשם במאבק על שרידותם, ומוכנים להגיש את צווארם לשוחט * איך הם מבינים את ה"שרותים" שנתנה לבני במוסד

ציפי לבני [צילום: זאב גלילי]

                              – מאת: המזרחן ד"ר מרדכי קידר -

גילוי נאות א':

אני מכיר את משפחת הרצוג מזה עשרות שנים, מאז שהייתי נער, ונתיבות חיי הפגישו אותי בתחנות שונות עם שלושת האחים, יואל, (תא"ל מיל.) מיכאל, וח"כ יצחק הרצוג. מאז ומתמיד הערכתי את בני המשפחה האצילה הזו כאנשים עדינים ואדיבים, משכילים ומבריקים, בנים לתפארת של הנשיא השישי חיים הרצוג ונכדים מעוררי הערכה לרב הראשי הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ז"ל. אבא אבן, אושיה פוליטית ותרבותית בפני עצמו, היה הדוד שלהם. משפחה אצילה במובן העמוק ביותר של המילה.
גילוי נאות ב':

במהלך המחצית השנייה של שנות ה-90, מאז שהשתחררתי מצה"ל, הייתי פעיל בארגון "נתיבות שלום", האחות הקטנה והדתייה של "שלום עכשיו". נתתי צ'אנס לשלום בסגנון אירופי, אך שכנינו הערבים אכזבו אותי.
גילוי נאות ג': במהלך השנים העליתי תכנית לשלום מזרח תיכונית בינינו ובין שכנינו, "תכנית שמונה האמירויות הפלסטיניות".

אני מתנגד בגלוי להקמת מדינה פלסטינית ביהודה ושומרון, שללא צל של ספק תהפוך לחמאסטאן נוספת, ותביא בהכרח למלחמה הבאה.

גילוי נאות ד': אני תומך בגלוי ברשימת "הבית היהודי".

איך נתפש הרצוג

מתוך מחקר ארוך שנים של השיח הערבי, התקשורת הערבית והתרבות הערבית, אני יודע בוודאות שהרוב הגדול של בני האומה הערבית מייחל ליום שיצחק הרצוג יהיה ראש ממשלה, כי באותו יום יתחיל – בראיית רוב בני העולם הערבי – הסוף של מדינת ישראל. הסיבה לכך היא פשוטה: יצחק הרצוג נתפס כאיש חלש אופי, חיוור פנים וחסר חוליות. יצחק לא היה קצין קרבי אלא קצין ביחידתי, 8200, יחידה של "חנונים", אינטיליגנטים עם "משקפיים עגולים".
סגנון דיבורו העדין של יצחק הרצוג, הביטויים הרכים שהוא משתמש בהם, אלו הקוסמים מאוד לישראלים האוהבים לחשוב במושגים אירופיים ואמריקניים, מבטיחים לעולם הערבי שהרצוג הוא הסיכוי שישראל תהפוך לרכיכה שניתן יהיה לדרוך עליה, סמרטוט שאפשר יהיה לסחוט אותו עד תומו.
המזרח התיכון הוא אזור שהסטראוטיפים והתדמיות קובעים בו את סדר היום, ותדמית כל כך חלשה שיש ליצחק הרצוג גוררת זלזול במדינת ישראל והקלת ראש באיומים שהיא תשמיע, ומכאן הדרך למלחמה קצרה מאוד. אין לי צל צילו של ספק שהרצוג בראשות הממשלה יביא גורמים רדיקלים כמו חיזבאללה וחמאס לנסות את כוחם פעם נוספת, כי הפעם הם משוכנעים שיצליחו להכניע את ישראל. כך, הרצוג רודף השלום יביא דווקא מלחמה.
במזרח התיכון, מי שמצהיר יומם ולילה שהוא רוצה שלום מקבל תדמית של אחד הפוחד ממלחמה כי הוא חלש, ולכן הוא מעורר אצל יריביו דווקא את בלוטות האדרנלין המלחמתי, בדיוק כמו עיטים, נשרים ועורבים המרחפים מעל פרה גוססת. ולהיפך: דווקא מי שמקרין כוח, עצמה, איום וסכנה, הוא מקבל שקט, כי עוזבים אותו במנוחה.

מתי הערבים "עושים שלום"

זו הסיבה שהערבים שנאו והעריכו את אריאל שרון ומשה דיין, כי הם פחדו מהם. סאדאת עשה שלום עם ישראל כי הוא נכשל להביס אותה למרות ההפתעה שבה פתח את מלחמת יום הכיפורים וההצלחה הראשונית בחציית התעלה. חוסין עשה שלום עם ישראל כשזו הקרינה עוצמה שתסייע לו מול משטרי הבעת' בסוריה ובעיראק. ערפאת עשה איתנו שלום חודיבייה (=שלום זמני כל עוד האויב חזק מידי) אחרי שנכשל באינתיפאדה הראשונה.
יצחק הרצוג בראשות הממשלה הוא החלום המתוק של העולם הערבי, כי הוא ההוכחה שהחברה בישראל עייפה, תשושה, חסרת מוטיבציה להגן על ארצה ומוכנה לשלם כל מחיר בעבור נייר שכתובה עליו המילה "שלום".

ד"ר מרדכי קידר [צילום: זאב גלילי]

הסחטנות הערבית תגבר

הרצוג בראשות הממשלה יהיה נתון ללחצים מצד העולם הערבי – והבית הלבן של אובמה – כי הוא יוצר אצלם רושם ש"הפעם זה יצליח". Yes, we can הלחצים שיופעלו עליו יהיו גדולים הרבה יותר מאלו המופעלים על נתניהו, כי העולם הערבי והבית הלבן יחושו שימיו בראשות הממשלה ספורים ויש לסחוט ממנו את המירב בתקופת הזמן הקצרה שעם ישראל יאפשר לו לתפקד לפני שיתעורר לראות את האסון ויסלק אותו מכיסאו כמו שסילק את אהוד ברק כשוויתר לערפאת על נכסים היסטוריים, דתיים, טריטוריאליים ואסטרטגיים.
יצחק הרצוג יביא שלום עם הבית הלבן ואולי גם עם המנהיגים אחוזי הייאוש של אירופה, אך מלחמה עם ביצת הדם, הדמע והאש הנקראת "מזרח תיכון" אשר רק החזק, המרתיע והמאיים באופן אמין שורד בה.

איך תופסים הערבים את ציפי

היא הצד האחר של החלום המתוק של העולם הערבי. אישה שנולדה והתחנכה בבית רוויזיוניסטי לוחם, בעל עקרונות ציוניים בריאים וחזקים, שהחלה את דרכה הפוליטית בליכוד, אך הלכה והתרככה, הידרדרה ממפלגה למפלגה, עד שחברה אל הרכיכה האחרת, יצחק הרצוג.
לבני מסמלת ומייצגת עבור העולם הערבי את הישראלים עייפי הנפש, אשר קצה נפשם במאבק על שרידותם, ומוכנים להגיש את צווארם לשוחט בהנחה ובתקווה שהוא ישחט אותם בעדינות אם הם רק יהיו נחמדים.
התקשורת האינטרנטית מספרת שלבני הייתה סוכנת של המוסד באירופה בשנות השמונים, וכמה אתרים ערביים יודעים לספר על "השירותים המיוחדים" שהגישה למדינה.

איזה שרותים עשתה במוסד

שירותים אלו נתפסים בחברות מערביות כהכרח שלא יגונה, אך במזרח התיכון הם נתפסים באופן שונה לחלוטין. אנו יכולים כבר כיום לתאר לעצמנו איך ידברו עליה ועלינו בעולם הערבי, איך יתייחסו אליה שכנינו, איך יתלחששו עליה, איך יצחקו עלינו בגללה ומה תהיה התדמית שלנו אצלם אם היא תהיה ראשת ממשלתנו.
אך הדברים הקשורים בציפי לבנו אינם מצטמצמים לתדמיות, שכן במקרה שלה יש לשכנינו ולנו הוכחה שללבני אין מושג מינימאלי בדרכי ההתנהלות בשבילים המפותלים והקוצניים של המזרח התיכון: היא הייתה שרת החוץ בימי מלחמת לבנון השנייה, והיא הייתה האדריכלית מטעם ישראל של החלטת מועצת הביטחון 1701 שאיפשרה לחיזבאללה – כבר על פי הניסוח שלה – לחדש ואף להגדיל את מלאי הטילים שלו. הייתי מצפה מגברת בעלת תואר במשפטים שתבין את הכשלים המוטבעים כבר בנוסח ההחלטה, אבל ציפי לבני לא עמדה במבחן המשפטי המינימלי הזה. האם יש מישהו שפוי שייקח אותה לנסח עבורו הסכם שכירות על דירתו?

המוזר הוא שבמקום להתבייש ולשתוק, צפי לבני אפילו הגנה בפומבי על החלטה 1701 בטענה המוזרה שהחלטה זו "יצרה שינוי בדרום לבנון"

היא צודקת בדבר אחד: החלטה 1701 יצרה שינוי בדרום לבנון, אבל לרעת ישראל, שכן במקום לפרק את חיזבאללה מנשקו – צורך שמדינות רבות הבינו והסכימו עליו בעקבות מלחמת לבנון השנייה – החלטה זו אפשרה לחיזבאללה להתחמש מחדש. כישלון זה של לבני בניסוח ההחלטה וביישומה היה אמור להשאיר אותה רחוקה ת"ק על ת"ק פרסה מכל מעגל של קבלת החלטות בישראל, בוודאי כאלה הקשורות לסביבה הגאופוליטית שלנו.

לסיכום: רק בישראל הרכיכות מבקשות מהציבור מועד נוסף למבחן המזרח תיכוני שייכשלו בו שוב. רק בישראל הזיכרון הקולקטיבי של הבוחרים מגיע רק עד לעימות הטלוויזיוני האחרון, עד לסיסמה ששמעו אתמול ועד לשטות שמועמד הפריח הבוקר רק כי על פי יועצי התקשורת שלו היא נשמעת פופולארית וקליטה. אף אחד מעייפי הנפש – אלה המדברים יומם ולילה על "שלום" – איננו יכול להתמודד כראוי עם הסביבה התרבותית הקשה והאכזרית שאנו חיים בקרבתה, שבמקרה הטוב תיתן לו בעיטה באחוריו כאזהרה לפני שתנעץ סכין בצווארו.
המזרח התיכון החדע"ש
הצמד יצחק הרצוג וציפי לבני הוא הדבר האחרון שהייתי ממליץ עליו להנהגת מדינת ישראל כל עוד אנחנו רוצים לשרוד במזרח התיכון החדע"ש. אולי, בעתיד, אם וכאשר התרבות בסביבה שלנו תהפוך למשהו כמו באירופה או באמריקה, ניתן יהיה לדבר על שני עייפי נפש אלו כמנהיגים של ישראל, אך כל עוד המזרח התיכון נראה כפי שהוא נראה ומתפקד כפי שהוא מתפקד, אין ברירה אלא להשאירם ממוסמרים לספסלי האופוזיציה של הרכיכות ו"המשקפיים העגולים" כדי שיצייצו משם את ביקורתם על מנהיגי המדינה, החייבים להקרין חוזק, עוצמה ואיומים אמינים.
זו המציאות המרה שבתוכה אנחנו מנסים לשרוד. לא אני יצרתי אותה, ולכן אינני אשם במצב. אני רק השליח המספר לקוראיי את מה שלא כולם מבינים על תרבות העולם שמסביבנו המעניקה שקט ושלווה רק למי שמצליח לשכנע את שכניו שהוא בלתי מנוצח, ושלטובתם כדאי להם לעזוב אותו במנוחה. זו משימה מתמשכת, בעיקר כי מידי פעם צצים אצלנו חכמים שאחרי שרשמו פטנט על הגלגל הם מצאו את הדרך להתקבל אצל שכנינו כישות לגיטימית ורצויה.
ותלמדו ערבית…

.

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: איפה נאמר "ויאמר אלוקים אל בוז'י וציפי")

אם נמצא שלושה כתבי יד, שבהם מופיע הפסוק השגוי הזה נצטרך להסיק שמדובר כאן בהעתקה ממקור מפוקפק * איך להסביר ששלושה ערוצי טלוויזיה התנבאו בסגנון אחד ? * המסקנה: אזרחי ישראל היו נתונים לרשלנות מקצועית הגובלת בפשיעה, שהציגה מציאות לא נכונה * הערות פילולוגיות על כישלון תקשורתי

                                                 - מאת פרופסור רמי ריינר -

"פילולוגיה היא מחקר של טקסטים כתובים, בעיקר טקסטים עתיקים, תוך שימוש בכלים מתחום חקר השפה והספרות, כדי להכריע בשאלות שקשורות להבנת הטקסט, קביעת הנוסח המקורי של טקסט או זיהוי מחברו".
במילים אלו נפתח הערך פילולוגיה ב'ויקיפדיה'.
הכלל הראשון בפילולוגיה
כאדם שהכשרתו היא פילולוגית וכלי עבודתו המרכזי היא פילולוגיה אבקש לחשוף אתכם לכלל אחד פשוט במקצוע זה. הכלל כל כך פשוט, שנדמה לי שאין קורס לכתבי יד ולטקסטים שאיננו נלמד כבר בשיעור השלישי, בסמסטר הראשון.
הכלל אומר כך:
כאשר יש טעות ברורה וזהה בשני כתבי יד, קל וחומר בשלושה, הרי שכתבי היד הללו, באו ממקור אחד. ייתכן שהם תלויים בנוסח ממנו העתיקו כולם. ייתכן גם שהם העתיקו זה מזה.

לדוגמה: בספר שמות, מופיעה לראשונה הפסוקית שתופיע  פעמים רבות במקרא: 'ויאמר אלקים אל משה'.
אם נגלה פסוק זה, בכתב יד בו יופיע באותו מקום 'ויאמר אלקים אל בוז'י '. נוכל ללא ספק לקבוע שלפנינו טעות.
אם נמצא כתב יד שני, גם הוא קדום כמובן, שבו: 'ויאמר אלקים אל ציפי '. נאמר : יש כאן מקריות מוזרה ואולי לא טהורה. גם זו טעות.
אולם אם נמצא שלושה כתבי יד קדומים, איכותיים ככל שיהיו, ובהם אותה טעות ובשלושתם נקרא: 'ויאמר אלקים אל בוז'י ' בפסוק שבו בוודאות היה צריך להיות דווקא 'משה'. הרי לא נסתפק בקביעה שטעות מביכה לפנינו, אלא נקבע ששלושת כתבי היד תלויים זה בזה, העתיקו זה מזה או העתיקו ממקור משותף.
פשוט. לא כן?

                                        דף מכתר ארם צובא [מכון בן צבי]

שלושה ערוצים המתנבאים בסגנון אחד

ומכתבי היד העבשים אל החיים התוססים. בליל הבחירות ישבו כמעט כל אזרחי ישראל, מול מסכי הטלוויזיה, איש על דגלו ואישה לבית אמותיה. איש איש לערוצו, משפחה משפחה למדגמה. היד צופה בערוץ שנבחר ראשון לצפיה. יד מזפזפת בעצבנות לערוץ השכן, שמא ממנו תבוא התשועה,
ובקצב הסמבה, למתחרה השלישי והנה הפלא ופלא: תחזית מוצקה מאין כמוה. שלשה נביאים המתנבאים בלשון כמעט אחת: בשניים תיקו עשרים ושבע, ובאחד איזה יופי, כמה נורא: עשרים ושמונה מול עשרים ושבעה. נפלא.
שלושה נביאים המתנבאים בסגנון אחד וקול אחד. והנבואה חזקה ובהירה, נפתחו השמיים ונראה מראות. עד כדי שאפילו המפסידים, אלו שבימים כתיקונם נוהגים להגיד: 'נחכה לתוצאות האמת' הבינו שהפעם זה אחרת.

הסוף ידוע. אין בדעתי לחזור ככלב השב אל קיאו אל שאלת הטעות אלא לבוא ולהעיר הערה אחת קטנה:
טעויות? ראינו גם ראינו. לגיטמי. ודאי במקצוע סטטיסיטי.
טעות זהה? זהה לחלוטין?! ועוד טעות בוטה שכזו? כאן הרי נכון להפעיל את כלל מס' 1 בפילולוגיה למתחילים. קל וחומר שלש טעויות זהות – מקור אחד להם. לא כן?

משה ולוחות הברית ציור של גוזה דה ריברה

השמיים לביבי והארץ לבוז'י

אם מדגם אחד היה קורא בקול גדול השמיים לביבי והארץ לבוז'י וחברו היה קורא כנגדו לא, כי בני החי ובנך המת, ושלישי היה זועק למולם: גזורו את הילד החי לשניים וגם לי גם לך לא יהיה, כי עתה החרשתי.
אבל לא כך היו פני הדברים. הטעות ברורה ומה שחשוב ומבהיל מכך היא הייתה זהה בשלושת הערוצים.
ובמילים אחרות: ישנה סיבה טובה לחשוד, עם כל הזהירות הנדרשת במעבר מכתבי היד אל החיים וסאונם, שהייתה תלות הדדית בין מכוני המחקר הכאילו נפרדים. או בין ערוצי התקשורת השונים. או בין כל הללו גם יחד. ותלות זו הביאה לתוצאת המדגם הכל כך מופרכת מחד, והכל כך אחידה וזהה עד כלות.
המדגם הוא סוג של בידור, הוא סוג של ריאליטי. אין לו שום השפעה על המציאות ובתוך שעות מתבררות תוצאות האמת והמדגם וערכיו בטל מאליו (ורק זכרונות כואבים מחוייכים, כמו נאומי מנצחים מדגמיים, פתטיים עד בלי די, נשארים בזיכרון הקולקטיבי).
מכיוון שכך, הרי אין כל כך טעם לעסוק בו אלא להעניק חיוך של הבנה לעמיתיך בקמפוס, שתחום עיסוקם נושק במחקרים מסוג זה.

רשלנות מקצועית הגובלת בפשיעה
אולם כאן הסיפור שונה. אותם מכוני מחקר, אותם ערוצי תקשורת, הם שסיפקו לנו מידע לאורך כל מערכת הבחירות. מידע שעל פיו רבים מאזרחי ישראל, כולל כותב שורות אלה, קבעו את בחירתם. אם לא בחירה אסטרטגית אזי לפחות טקטית.
והנה באופן מפתיע כולם שידרו אותו גל לאורך מערכת הבחירות. ישנה הסתברות רבה שאלה שהיו מתואמים במדגם היו מתואמים גם בסקרים השונים. אין פלא אפוא, שתוצאות הסקרים היו קרובים זה לזה לאורך כל הדרך ושידרו על אותו גל.
אם הלוגיקה הזו נכונה, הרי שאזרחי ישראל היו נתונים בחודשיים שלושה האחרונים לרשלנות מקצועית הגובלת בפשיעה. וזו גרמה לכולם לנתח מציאות שלא הייתה נכונה אפילו לזמנה, אפילו לרגע ביצועה.

ביבי אינו קוסם
ביבי כנראה אינו קוסם שהעביר שבעה, שמונה תשעה ואולי יותר מנדטים ברגע האחרון אליו. סביר בעיני יותר שהתמונה הייתה עקומה לאורך כל הדרך. כי היא נשענה על מקורות מידע מצומצמים בהרבה מאשר הם הוצגו כלפי חוץ, שהרי צריך לחסוך בהוצאות: המצב הכלכלי הרי נורא.
האם לא כדאי שאזרחי ישראל יהיו חשופים קצת גם למדעי הרוח? קצת פילולוגיה הנרכשת בחוגים ללימודים קלאסיים, תלמוד או מקרא וכו' יכולה להאיר עיניים עייפות ולראות גם אם תמונה לא נחמדה, הרי שלפחות קרובה קצת יותר אל האמת.
——————————
פרופ' רמי ריינר מלמד במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון. מחקריו עוסקים בחקר פרשנות התלמוד ותולדות ההלכה בימי הביניים.

רמי ריינר [ צילום: סמדר ברגמן]

סיפורו המופלא של גר הצדק דודו של גנרל נאצי

http://www.zeevgalili.com/2009/03/1765

 התלבטויותיו של שומר מצוות שפוי בשאלה של הדרת נשים

http://www.zeevgalili.com/2012/02/16339

המצבות של פצצת הזמן היהודית

http://www.zeevgalili.com/2005/04/268

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: "החיים בצל החלל שנפער")

לפני כשנה ראה אור הספר "עפיפון בשמי קרית שאול". המחבר הוא אל"מ יעקב צור, שבנו אייל נפל במלחמת של"ג. הספר זכה מאז לתגובות רבות, שאנו מביאים כאן שלוש מהן.

שער הספר עפיפון בשמי קרית שאול

                                    – מאת אלוף {מיל.} אסף שמחוני -

אלפי משפחות שכולות חיות בינינו, אבל מה אנחנו יודעים באמת על חייהן? מה קורה בביתם אחרי האסון, איך מתנהלת המשפחה לאחר תום ימי-השבעה, כשהבית מתרוקן לפתע מהמולת המנחמים שמילאו את הבית עד שעות הערב המאוחרות, בניסיון להרחיק, ולו לרגע, את הכאב הנורא. איך ממשיכים לחיות אחר כך? איך מתמודדים עם הצער והבדידות, עם הזיכרונות העולים בלילות הארוכים ללא שינה, עם הדמעות הזולגות פתאום? "עפיפון בשמי קריית-שאול" איננו ספר רגיל. הוא כולל 14 סיפורים קצרים, דמיוניים, אך מבוססים על ניסיונו האישי של הכותב,  אב שכול. אל"מ יעקב צור, איש התותחנים והצנחנים, היה מפקד הארטילריה המוצנחת במשך שנים. השתתף כלוחם בקו הראשון בכל המלחמות. סיפוריו על החיים, שהם כאילו שגרתיים, בבתי המשפחות השכולות, הם פרי היכרות עמוקה עם עשרות משפחות, לאורך שנים. הם מספרים על החיים בצל החלל שנפער, על הצורך להמשיך ולתפקד בבית ובעבודה. על דמעות בסתר, דמעות על מי שאיננו ודמעות על מי שנשאר. דמעות על מה שיכול היה להיות וכבר לא יקרה לעולם. אך  גם על התקווה שנותרה, על המאבק שלא לשקוע, על היופי שיש עדיין בחיים, שאותו מסמל העפיפון הצבעוני המרחף בשמי בית הקברות הצבאי. הסיפורים השונים פורשים בפני הקורא מגוון של דמויות, ממשפחות המייצגות רבדים שונים של העם בישראל. ותיקים ילידי הארץ ועולים חדשים, בני עיר וכפר, בני עדות שונות, חילוניים ודתיים. כל סיפור הוא מרגש ויש בו נימה של חמלה ואמפתיה. הסיפורים מראים גם את השוני הקיים בין בני המשפחה עצמם, בהתנהלותם ובאופן שבו הם מעבדים את האבל. לפעמים נחשפים גם הקונפליקטים הקשים הנוצרים בתוך המשפחה השכולה, והדרכים שבהן מנסים להתגבר עליהם. [פורסם ב"מערכות", גיליון יוני 2014]

אייל צור נפל במלחמת של"ג

חיים באר: ספר מפתיע בחד פעמיותו האנושית

בביטאון של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע , בדצמבר 2014, הופיעה כתבה ובה ראיון עם הסופר חיים באר. נאמר שם: "הסופר והפרופסור חיים באר סיים 14 שנים מרתקות כמרצה במחלקה לספרות עברית. לפני יציאתו לדרך חדשה הוא לקח אותנו לסיור בעולמו האינטלקטואלי" בסיום הראיון התבקש הסופר לבחור ספר אחד שקרא לאחרונה, ואלה דבריו: "הספר שבחרתי הוא 'עפיפון בשמי קריית שאול" מאת יעקב צור. שם הספר והצילום המופיע על גבי העטיפה מעוררים בקורא תחושה של אי-נוחות וסתירה פנימית. שדה הקברים הנורא שבו טמונים צעירים וצעירות שנתנו את חייהם למען קיומנו בארץ, ולמעלה עפיפון צבעוני המתעופף ברוח. הקדרות והוודאיות של המוות בחלק התחתון, והחופש והצבעוניות והססגוניות בחלק העליון. זוהי הרוח המנשבת בסיפוריו של המחבר, שבנו, סגן אייל, נפל בלבנון ב-1982. שזורים בסיפורים הומור, אמפטיה וחמלה, ובזכותם מצאתי את עצמי נכבש אל מורכבות עולמו של המספר, שנפילת בנו העניקה משמעות-על לקיומו כאדם, כיהודי וכישראלי שתרם תרומה משמעותית לביטחון ישראל. הספר הפתיע אותי בחד-פעמיותו האנושית, הכובשת והמרגשת."

מה שנותר הוא חלל וריקנות נוראה

                                                   - מאת צילה דגון -

ספרו החדש של יעקב צור "עפיפון בשמי קריית – שאול" הוא אסופת סיפורים, שהנושא המשותף להם הוא השכול. הדמויות הן של הורים, אחים, רעיות ובנים אשר שכלו את יקיריהם במערכות ישראל. הספר מאיר את דרכי ההתמודדות של כל אחד מהם עם האסון ועם החלל שנפער בחייהם בעקבותיו. …כשאתה קורא את הסיפורים צבתות כאב לופתות את החזה ודמעות צורבות את עיניך. נימת חמלה מביאה נחמה בין השורות, מלווה באמפתיה ושזורה חוט דקיק של הומור המרמז לעיתים על אופטימיות זהירה, כביכול. כשהסופר מנסה לאפוף את הסיפורים בדימוי של ריחוף עפיפון קליל, שלא תמיד יכול לכובדם של טורי המצבות בבית הקברות הצבאי. אולי כקורא אתה מבין דימויים נוספים לעפיפון, כמו משהו שתלוי על חוט ומרחף לו ל"אי-שם", כשהמתאבל מנסה לאחוז בקצהו כמבקש שלא ינותק אותו קשר. במהלך הקריאה מתפתחת תהייה, כי למרות אווירת "הישראליות" העזה והנחרצת, שכל כך מוכרת לכל אחד מאיתנו, סיפורי השכול אינם נחלתם הבלעדית של הישראלים האבלים. הם בעצם יכולים לבטא מכאוב אוניברסאלי… לאבדן אב, בן, אח, בעל, סב וקרוב בכל מרחבי האנושות כולה, שפה אחת. כל זאת מצליח יעקב צור לבטא בעדנה, ללא משקע של כעסים, לעיתים כמו "קבלת דין". לעיתים בטרוניה, כלפי היושב במרומים, אבל תמיד עם אותה תחושה חזקה של מה שנותר הוא חלל וריקנות נוראה. . כל אבל צורר בקרבו את הזיכרונות, מנסה לחיות אותם , לחיות איתם, ולא בכל מקרה זה אפשרי או מצליח. הסיפורים הכתובים בלשון רהוטה, מביאים את הקורא למחוזות מוכרים כל כך מהמציאות שלנו ובכל זאת לעיתים הם מרוחקים מאתנו. יעקב צור מאפשר לנו, ברגישות ובעדינות, לבוא קרוב אל משפחות השכול ומאפשר לנו להציץ ואולי לנסות לחוש בכאבם, …. כל סיפור הוא סיפור חיים שונה בהתנהלותו ובמרקם האנוש המיוחד שבו. בסיפורים נחשפים הקונפליקטים המתפתחים בתוך המשפחה, לפעמים בין בני הזוג, בינם ובין הילדים, בין ההורים והכלה, המשפחה המורחבת וגם הנכדים שתופסים מקום נכבד. קיימת נגיעה גם בקונפליקטים שנוצרים בין המשפחה השכולה לבין הסביבה. זו שלא נפגעה וחסרים לה הכלים והיכולת להבין מה עובר על המשפחות השכולות, וכיצד אמורים לנהוג עימם. הפער בין התחושות של המשפחות השכולות לאלה שלא התאכזר אליהם הגורל, הוא פער שאין מילים כתובות יכולות לגשר, אך בהחלט יכולות לצמצם ולקרב. וזה גם המסר של הספר. [קטעים מתוך כתבה בשם "מילים של כאב", שפורסמה ב"מאזנים", ביטאון אגודת הסופרים העבריים, בגיליון אוקטובר 2014 ].

על המחבר, יעקב צור

נולד בארץ, בשנת 1936, וגדל במושב קטן ליד נתניה. שירת בצה"ל כחייל וכקצין ביחידות קרביות, בשנים 1954 עד 1957. בוגר הטכניון בהנדסת מכונות, 1961. אחרי סיום לימודיו פיתח קריירה מקצועית וניהולית מגוונת בתחומי ההנדסה והטכנולוגיה, עבד בהקמת קמ"ג ובפרויקטים ביטחוניים ואזרחיים גדולים. במקביל מילא תפקידים של פיקוד קרבי בצה"ל, בשירות המילואים והשתתף במלחמות ששת הימים, ההתשה, יום הכיפורים, מבצע ליטני ולבנון הראשונה. התנדב לשירות קבע בצה"ל, בדרגת אלוף משנה, בהיותו בן 43 (1979) ונשאר בשירות זה שמונה שנים (עד 1987). מאז סיום שירותו, פעיל כיועץ בנושאים של מחקר ופיתוח, בתחומים טכנולוגיים של צבא וביטחון. נשוי לזיוה. אב לאייל, כרמית ובועז, וסב לנכדים. הבן הבכור, סגן אייל צור, נפל בלבנון בשנת 1982.

יעקב צור ובנו אייל

נסיבות נפילתו של אייל צור

אייל היה קצין מצטיין בחיל התותחנים. למרות גילו הצעיר קודם להיות מדריך בקורס הקצינים. בשלב ההכנות האחרונות לקראת המלחמה בלבנון בשנת 1982 (מה שכונה אז "מבצע אורנים" ואח"כ מלחמת של"ג), הוא נבחר לביצוע משימה מיוחדת של תצפית קדמית, להכנת המטרות להרעשה הארטילרית על גזרת נבאטיה בלבנון. הוא חדר לשטח בג'יפ מספר פעמים והגיע עד למצוקים הדרומיים של נהר הליטאני. בכניסתו האחרונה (21 באפריל 1982) עלה על מוקש ונהרג. החייל שהיה איתו נפצע והחלים. קישורים פוסט קובץ סיפורים בנושא השכול http://www.zeevgalili.com/2014/05/19355 אתר יד לשריון ובו פרק מהספר http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?levelId=63829&itemId=6126&itemType=0

# ניתן להזמין את הספר באתר של הוצאת הספרים "אופיר ביכורים" או בטלפון שלהם 03-5562677 שלוחה 1.

# ישירות אצל המחבר במייל : zuryakov@zahav.net.il

# ניתן להזמין גם באתרים של רשתות הספרים "צומת ספרים" ו"סטימצקי" וגם בחנויות.

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: מדוע ממתינים לאליהו הנביא בליל הסדר)

שילוב דמותו של אליהו הנביא בליל הסדר, מקשר את גאולת מצרים, בגאולת העתיד * אליהו מחולל ניסים, בא לעזור לנדכאים ולהציל את הנרדפים * הוא מוצא בחכמים את ידידיו ורעיו ופותר את קושיותיהם * אליהו מקודש גם בנצרות ובאסלם ואתרים הקשורים בשמו פזורים בכל רחבי ארץ ישראל

                                              מאת ד"ר יואל רפל

'כוסו של אליהו', הניצבת על השולחן בליל הסדר, מרמזת על תפקידו כמבשר הגאולה.

הכוס החמישית, הגורמת לכך שכל ילד מתאמץ להיות ער, כדי לראות מתי תילגם ממנה לגימה קטנה, מעניקה פן אנושי לאליהו המלאך. שילוב דמותו של אליהו הנביא באווירת ליל הסדר, באמצעות כוסו של אליהו, נעוץ ברצון לקשור את הגאולה הראשונה שבה נגאל עם ישראל ממצרים, בגאולה שתבוא בעתיד.

אליהו כמבשר הגאולה

לפי הסיפור המקראי אליהו הנביא לא מת אלא עלה בסערה השמימה. זה מקור האמונה שהוא עתיד לשוב ולהתגלות עם בשורת הגאולה בפיו. כדברי הזמר המושר במוצאי שבת:

אליהו הנביא

אליהו התשבי

אליהו הגלעדי

במהרה יבוא אלינו

עם משיח בן –דוד

ומדוע יופיע אליהו ביום בואו של המשיח? כיוון שנאמר במפורש בספר מלאכי, אחרון הנביאים, "הנה אנכי שולח לכם את אליה(ו) הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא".

פותחים הדלת ב"שפוך חמתך"

"שפוך חמתך על הגויים" אנו אומרים בליל הסדר ופותחים את הדלת לאליהו הנביא, שיש בו מטיבו של מלאך ומאופיו של בן-אדם. כמלאך הוא בא לעזור לנדכאים ולהציל את הנרדפים. כבשר ודם הוא מוצא בחכמים את ידידיו ורעיו, שהוא נפרד מהם, על פי החלטתו, בכל פעם שלא נהגו כדין.

דמות אליהו במקרא ובאגדה

אליהו פעל בימי אחאב מלך ישראל {851-870 לפנה"ס} ובימי אחזיה בנו. מוצאו של אליהו מהעיר תשבה , בחבל גלעד, על כן נקרא תשבי.

האגדה והסיפור העממי שילבו את אליהו במסכת חיינו והחזירו אותו כמה פעמים ובתקופות שונות אל קרקע העולם. לפי סיפורי האגדה יורד אליהו כדי לבקר בבתי מדרשות של תלמידי חכמים ועונה על קושיות שנשארו פתוחות. אליהו הנביא, מספרת האגדה, עמד בפתח המערה, שבה התחבאו רבי שמעון בר-יוחאי ובנו אלעזר תריסר שנים. עוד מספרת האגדה כי הוא נכנס לבית מדרשו של ר' יהודה הנשיא, ישב בליל הסדר בביתו של ר' יהודה החסיד ועמד ליד מיטתו של ר' ישראל בעל שם-טוב בעת פטירתו. הוא השלים מניינים בבתי כנסת בירושלים ובצפת ועל כן הם נקראו בשמו.

אליהו כשומר הברית

אליהו נחשב למלאך הברית השומר על כל ילד שנולד. ולכבודו מוצב בכל ברית מילה 'כסא אליהו הנביא' .

כיסא אליהו הנביא

בסיפורי העם מופיע אליהו מבקר לעיתים קרובות בבתי עניים במוצאי שבת ודואג לקיומם בימות החול, אגדה זו באה לביטוי בשיר "איש חסיד היה, בלי מזון ומחיה", המושר במוצאי שבת.

אליהו כמחולל ניסים

ניסים אחדים נקשרו בשמו של אליהו :

– נס העורבים המביאים לו לחם ובשר בעת ישיבתו בנחל כרית, המזוהה עם ואדי קלט.

– נס הקמח והשמן בבית האלמנה אשר בצרפת{לבנון}.

– נס החייאת בנה של אותה אלמנה. נס ההחייאה  יכול להיחשב לראשית שיטת ההנשמה מפה לפה.

המופלא מכל הוא הנס, שהתרחש בעת שירדה אש ה' בהר הכרמל. כינוסם של שמונה מאות וחמישים נביאי הבעל על הכרמל והצבת האתגר בפניהם: "עד מתי אתם פוסחים על שני הסעיפים".

ירידת האש מהשמים מביאה את כל הנוכחים להצהרה "ה' הוא האלוקים ה' הוא האלוקים".

מקודש לשלוש הדתות

את דמותו של אליהו הנביא קידשו מאמיני שלוש הדתות המונותיאיסטיות . באגדה הנוצרית הוא מתואר כנביא, שנכנס חי לגן עדן, עם משה רבנו. הוא מתואר גם כלוחם במתנגדיו של משיח הנוצרים. נבואתו על אחאב, כי תבוא הבצורת דימתה אותו לשר הגשמים.

המוסלמים העניקו לאליהו כבוד רב ואף כינויים אחדים התחברו לשמו : חוץ מהשם מר אליאס – אדון אליהו, מקובל הכינוי אל-חד'ר- הירוק. רמז לעובדה שהוא חי לעד. שם אחר נפוץ מאד בין הערבים הוא אבו משעל, כלומר בעל האבוקה. כך אף שמו של הכפר דיר אבו משעל בשומרון.

פסל אליהו בכפר פאסוטה צילום ויקיפדיה

אתרים על שם אליהו

על שמו של אליהו נקראים אתרים רבים בארץ. האמונה העממית , בעיקר הקבלית, הרואה באליהו הנביא את המשיח, קשרה את פעילותו הענפה עם מקומות שאין להם כל קשר עם המקומות שפעל בהם בתקופה המקראית.

• צפת והר מירון. ר' חיים בן עטר, שסייר בגליל בשנת 1742 כותב אל חסידיו :"עלינו לראש ההר ,ראינו שם כמו כיסא של שיש. אמרו שזה כיסא של אליהו שעתיד לבשר לישראל וישב בה, במהרה בימנו.". מהו אותו כסא שעליו מספר בן-עטר?במורד ההר ממול למירון מתרומם מתוך סבך השיחים צוק סלע {יותר מ 5 מטרים גובהו} בעל צורה מיוחדת. צוק סלע זה כונה 'כיסא המשיח', או 'כיסא אליהו הנביא' , האגדה מספרת, כי בכיסא הזה ישב אליהו הנביא באחרית הימים ויכריז בשופרו על בוא המשיח ועל ראשית הגאולה.

• מערת אליהו וקרן הכרמל. בקצהו המזרחי של הר הכרמל מתנשאת לגובה 482 מ' 'קרן הכרמל' המכונה בערבית 'המוחרקה'- 'מקום השרפה' . מהמקום הזה, השייך היום למנזר הכרמליתים, אפשר לצפות ברמות מנשה, בגלבוע, בהרי גלעד, בבקעת מגידו,בגבעת המורה, בתבור, בגליל העליון והתחתון, במישור עכו ובמפרץ חיפה, ובנופיו המושלגים של החרמון. לפי המסורת, קיבץ לכאן אחאב ,מלך ישראל, את שמונה מאות וחמישים נביאי הבעל והאשרה, וכאן התחולל קרב הקרבת הקורבנות בינם לבין אליהו.

פסל אליהו הנביא בקרן הכרמל, צילום תמר הירדני ויקיפדיה .

נפוליאון קיצץ את ידו של פסל אליהו

 כל מטייל המעפיל אל קרן הכרמל רואה במרכז חצר הכנסייה פסל המציג את אליהו מניף חרב רחבת להב מעוקמת, ורגלו מונחת על ראשו הכרות של אחד מנביאי הבעל.

אין זה הפסל המקורי. כי אם העתק שעשה בן נצרת לפני ארבעים שנה. בעבר הלא רחוק היה במקום פסל יצוק בטון שידו הימנית קטועה עד המרפק וגדם ברזל חלוד מבצבץ ממנה.

בספרו 'בשביל המטיילים' מספר יהודה זיו את סיפור גדיעת ידו של אליהו: 'נפוליון שצר על עכו בשנת 1799 ללא הצלחה, שלח את חייליו – בעצת חכמיו לקטוע את יד אליהו, הנושאת חרב שלופה, ולהתגבר בדרך זו על מגיני עכו'.

קטיעת היד לא הועילה לנפוליון והוא נסוג מעכו.

מערת אליהו כמקום מרפא

ר' בנימין מטודלה, שביקר בארץ בשנת 1170, הוא הראשון המספר על מערת אליהו, ובתוך כך הוא קושר אותה , למזבח אליהו בקרן הכרמל. הקירות של המערה מכוסים שמות בכתבים שונים שחקקו מבקרים, עולי רגל יהודים ונוצרים שבאו למצוא מרפא במערה. המערה חצובה בסלע {אורכה 14 מ' ורוחבה 8 מ',גובהה 6 מ'}. חקוקה באחד הקירות מנורה בעלת קנים.

מנזר מר אליאס. על אם הדרך מירושלים לבית-לחם שוכן מנזר 'מר אליאס' השייך ליוונים האורתודוכסים.שם המנזר מעיד על הקשר לאליהו הנביא, שעל פי האגדה נח במקום הזה בעת בריחתו מפני איזבל, אשת אחאב מלך שומרון.בספר מסעות משנת 1586 מופיעה תמונה של המנזר ובצידו סלע שעל פניו שקע בדמות אדם שוכב. בעבר סיפרו שזו צורתו של אליהו הנביא כאשר נח על הסלע.

מנזר מר אליאס יוצר HANAY ויקיפדיה

הר חורב

ארבעים יום וארבעים לילה הלך אליהו הנביא במדבר עד שהגיע להר האלוהים, הר חורב. שייכותם המשותפת של משה רבנו ואליהו הנביא להרי הגרניט של דרום חצי האי סיני מקבלת ביטוי בדרשתם של חז"ל: "עשרה דברים נבראו בערב שבת,בין השמשות" ואחד מהם "מערה שעמדו בה משה ואליהו".

הוסיפו חכמים ואמרו: "מעולם לא זזה שכינה ממערת סיני. אלמלא נשתייר במערה,שעמדו בה משה ואליהו, כמלוא נקב סידקית (מחט) לא היו יכולים לעמוד בפני אורה".

 מסעו של אליהו התנהל מצפון לדרום. אפילו לא עבר אליהו בכל המקומות שנקשרו בשמו, בכולם מצפים לבואו:

"שלושה ימים קודם שיבוא המשיח בא אליהו ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם ואומר: הרי ארץ ישראל,עד מתי אתם עומדים בחורב, צייה ושוממה? וקולו נשמע מסוף העולם עד סופו.ואחר כך בא ואומר להם: בא שלום לעולם"(ילקוט שמעוני).

ראה גם

כל מה שרצית לדעת על פסח ועל ליל הסדר

http://www.zeevgalili.com/2013/03/17915  

ליל הסדר בעיני זאב ז'בוטינסקי

http://www.zeevgalili.com/2013/03/17840  

האם הגיע זמן לשנות את ליל הסדר

http://www.zeevgalili.com/2011/04/14624

 מה פרוש אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן

http://www.zeevgalili.com/2011/04/14662

 הגדת ימינו נוסח דוד בן דוריון

http://www.zeevgalili.com/2011/04/14672

 יציאת מצרים זה לא מה שחשבתם

http://www.zeevgalili.com/2005/04/280

 הצעה לנוסח הגדה בת ימינו

http://www.zeevgalili.com/2014/04/19226

 מה שבן גוריון החמיץ בסיפור יציאת מצרים

http://www.zeevgalili.com/?p=2615

  התקווה בהגדה לפסח של יהודי ג'רבה

http://www.zeevgalili.com/?p=10373  

תגובות במייל

 אין שום קשר ולו לכאורה בין אליהו הנביא לליל הסדר.

 בפרוש "מעדני שמואל" על קיצור שולחן ערוך הוא מעיר שהשיר "חד גדיא" והסיפור על  "כוס של אליהו" היתה כוס גדוה שלה שפכו בכל פעם את שאריות הכוסות , או מיכל קטן למילוי הכוסות.

הסיפור על אליהו שמתרוצץ מבית לבית הוא וריאציה על סיפור דומה של גויים על קלאוס ומרכבת האיילים שלו שמחלק מתנות .

פסח שמח

גדעון ארליך

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: יום הזיכרון לשואה ולגבורה)

אושוויץ בירקנאו [צילום Michel Zacharz AKA Grippenn ויקיפדיה]

http://www.zeevgalili.com/?p=330  

היטלר הסתיר את השואה כי חשש מהיהודים

http://www.zeevgalili.com/?p=7531  

אורי צבי גרינברג המשורר שחזה את השואה

http://www.zeevgalili.com/?p=2847

  המנון התקווה התקדש בברגן בלזן

http://www.zeevgalili.com/?p=688  

הרב שעמד בראש ישיבה גדולה בגרמניה הנאצית

http://www.zeevgalili.com/?p=1666  

הרב שאמר קדיש על יהודי מומר

http://www.zeevgalili.com/?p=1556  

הקונסול האמריקני שהציל יהודים בניגוד להוראת רוזוולט

http://www.zeevgalili.com/?p=1501  

דוד הלבני: מאש המשרפות לפסגת חקר התלמוד

http://www.zeevgalili.com/?p=605  

הערבים יותר נאצים מהנאצים

http://www.zeevgalili.com/?p=590

  במלכות הצלב הנבואה השחורה של אורי צבי גרינברג

http://www.zeevgalili.com/?p=451

קשר השתיקה סביב מלך בולגריה שהציל יהודים  

http://www.zeevgalili.com/?p=414

  כך ניצל הרב ליכטנשטיין מן התופת

http://www.zeevgalili.com/?p=333  

סיאיי.איי. העלים מידע על אייכמן

http://www.zeevgalili.com/?p=233

מצלמת "לייקה" שהצילה אלפי יהודים מן התופת הנאצית  

http://www.zeevgalili.com/?p=8516

חיים של תלמוד תורה בצל המוות

http://www.zeevgalili.com/?p=238

העיתונות הבריטית העלימה את השואה

http://www.zeevgalili.com/?p=7372

המצבות של פצצת הזמן היהודית

http://www.zeevgalili.com/?p=268

הכומר המומר שהציל מיליוני יהודים

http://www.zeevgalili.com/?p=330

דודו של הגנראל הנאצי פון מנשטיין שהתגייר

http://www.zeevgalili.com/?p=1765

אני רוצה להיות סכנה לעולם

http://www.zeevgalili.com/2012/04/16533   

הבנאליות של הרוע והרשעות של חנה ארנדט

http://www.zeevgalili.com/2011/04/14827

מבחן הילדים הבוערים כקנה מידה למדיניות ישראל

http://www.zeevgalili.com/2006/09/343

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות)

החיים בצל החלל שנפער

http://www.zeevgalili.com/2015/03/20253

אורי צבי על הנופלים במערכות ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=8469

תש"ח של יורם קניוק מול 1948 של בני מוריס

http://www.zeevgalili.com/?p=10005

ראה הנה מוטלות גופותינו

http://commercialization/?p=654

קרב הגבורה ביבנאל

http://www.zeevgalili.com/?p=437

טיבוע סטרומה וחיסול הלורד מוין

http://www.zeevgalili.com/?p=5618

לא קול ענות לא קול תופים

http://www.zeevgalili.com/?p=411

כשלח"י תכנן לחסל את שר החץ הבריטי

http://www.zeevgalili.com/?p=9494

זעקת האבות על נפילת הל"ה

http://www.zeevgalili.com/?p=219

דגל ישראל כיצירה של העם היהודי

http://www.zeevgalili.com/?p=3878

הרצל לא בא מבית מתבולל והתפלל בנעוריו

http://www.zeevgalili.com/?p=328

נער יהודי מניף דגל מול המון מוסלמי

http://www.zeevgalili.com/?p=9025

מלחמת השחרור מול מאורעות 36

http://www.zeevgalili.com/?p=67

לשנות את "התקווה" או לאבד את התקווה

http://www.zeevgalili.com/?p=402

כך הפלתי את הספיטפייר המצרי

http://www.zeevgalili.com/?p=11600

עוד לא אבדה תקוותנו – "התקווה"

http://www.zeevgalili.com/?p=693

המעמד בו התקדש ההימנון הלאומי

http://www.zeevgalili.com/?p=688

מפעל חייו של אליהו הכהן

http://www.zeevgalili.com/?p=9186

המפקד

http://www.zeevgalili.com/?p=1222

להניף את דגל ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=1059

צוואת ז'בוטינבקי ברזל מלך וצחוק

http://www.zeevgalili.com/?p=461

מירושלים לקפטקביץ'  לצ'רנוביל וחזרה

http://www.zeevgalili.com/?p=977

לורנס איש ערב של העם היהודי

http://www.zeevgalili.com/?p=442

תמצית קיר הברזל של ז'בוטינסקי

http://www.zeevgalili.com/?p=9895

הרצל איננו רק שם של רחוב

http://www.zeevgalili.com/?p=261

התאולוגיה הציונית של ואן דר הובן

http://www.zeevgalili.com/?p=313

חלוצים אלמונים שבנו את ארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=375

ארץ ציון וירושלים

http://www.zeevgalili.com/?p=54

ההיסטוריונים החדשים כמכחישי הציונות

,

http://www.zeevgalili.com/?p=35

כרזות יום העצמאות כתופעה פתולוגית

http://www.zeevgalili.com/?p=292

המנורה סמל המדינה נמצא במסגד בעזה

http://www.zeevgalili.com/?p=5109

כך הפלתי את הספיטפייר המצרי

http://www.zeevgalili.com/?p=11600

המפקד

http://www.zeevgalili.com/?p=1222

לורנס איש ערב של העם היהודי

http://www.zeevgalili.com/?p=442

תמצית קיר הברזל של ז'בוטינסקי

http://www.zeevgalili.com/?p=9895

הרצל איננו רק שם של רחוב

http://www.zeevgalili.com/?p=261

התאולוגיה הציונית של ואן דר הובן

http://www.zeevgalili.com/?p=313

חלוצים אלמונים שבנו את ארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=375

ארץ ציון וירושלים

http://www.zeevgalili.com/?p=54

ההיסטוריונים החדשים כמכחישי הציונות

,http://www.zeevgalili.com/?p=35

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: קרב הגבורה ביבנאל שלא נשכח)

ראה: חיים ויצמן הודה: הסגרנו את הלוחמים

http://www.zeevgalili.com/?p=440

ההגנה הסגירה את הלוחמים

ערב פסח תש"ד התחולל קרב בין שני לוחמי לח"י לבין מאות חיילים ושוטרים בריטיים * השניים נלחמו עד הכדור האחרון ואחד מהם שמר כדור לעצמו * הקרב הותיר הרבה תעלומות ובראשן מי מבין השכנים הלשין * רבים שכחו אך האחות של אחד הגיבורים נוצרת את הזיכרון ומזכירה

בחייהם ובמותם.מנחם לונץ (למעלה) ושבתי רוקר( למטה)

שבעים ואחת  שנים חלפו מאז התנהל קרב הגבורה ביבנאל, בו נפלו שני לוחמי לח"י – מנחם לונץ ושבתי דרוקר. עשרות השנים לא הכהו את כאבה של לאה אקסר לבית לונץ, אחותו  של מנחם.

"הכאב", היא אומרת, "הוא הרגש החזק ביותר שיכול אדם לחוש. הכאב מוציא ממך את התמצית, סוחט אותך עד הסוף."

ערב יום הזיכרון תשע"ה כתבה:

במעלות קדושים ואהובים 

כשנעלה לקברך, יקירנו -

כשנעלה את זיכרך בגעגוע -

כשעליך נדבר, נשוחח, 

נמנה מעלותיך, נספר מעלליך -

לא יחיד אתה בליבנו הדווה ,

לא אחד בלבד באנו לפקוד, לזכור -

ראו מסביב, צפופים כמעט זהים,

רבים , רבים מאוד, אין לספור… 

אל כולכם צעירים שלנו , עלינו -

לפקוד ולאמר : חסרים אתם לנו-

כה הרבה , גדוד, שבט , וכולם שלנו -

כולם אינם, לא חזרו לביתם- ביתנו…

הם כולם אי-שם, באחד הרקיעים ,

אולי כולם ביחד ואולי אותנו זוכרים ,

ורוצים לחזור , ואינם יכולים -

ואולי שם להם טוב , כי הם טובים …

שם , זה בעולם הנשמות הטובות…

במקום בו השקט שולט, הרוגע מולך - 

אין צווחה ואין פרץ , הכל בקול דממה ,

אין אני ואין אתה, יש רק אנחנו …

 

לאה אקסר, החלטית ונמרצת, קורנת הרבה הרבה חום וטוב לב. עובדת כמזכירה רפואית ומשקיעה הרבה נשמה במטופלים. מאז הרצח – כך היא מכנה את קרב הגבורה של אחיה וחברו – היא מתייסרת על שלא היתה שם.  בטוחה שהיתה מצליחה להגן עליו בגופה. לא סלחה מעולם לבני יבנאל, שבתוכם חיה המשפחה עשרות שנים, על שלא הקימו שרשרת אנושית סביב הבית, שעשויה היתה למנוע את הרצח.

"לא אשכח עד יומי האחרון". האחות, לאה אקסר.(צילום: זאב גלילי)

" הייתי ילדונת בת 19, תלמידה בבית ספר לאחיות שליד בית החולים בילינסון ("מוסד של האוייב" היא מדגישה. "כך הרגשתי כשלבשתי שחורים לאחר רצח אחי"). מישהו הודיע על הרצח לבעלה של דודתי, הסופרת ברכה חבס. נדחסנו לתוך מונית ונסענו כל הלילה. כשהגענו ליבנאל כבר היו הגופות בטבריה. מה שלא אשכח עד יומי האחרון זו זעקת השבר מפי אמא: 'מנחם'. זעקה שנשמעה מתחילת הרחוב הראשי של יבנאל ועד סופו והידהדה בעמק. מנחם נקבר בחלקת הקברים של המשפחה ביבנאל. על קברו ניצבת מצבה פשוטה אותה בחרה אמא. נכתב עליה: "פ"נ מנחם בן דב לונץ בן נאמן לעם קשה העורף נולד ביבנאל ב' תשרי תרפ"ו נפל חלל בידי בני עוולה יב ניסן תש"ד תנצב"ה".

עדות על ארועי זירת הדמים

עוזי (עזריאל) לבנת, הוא איש לח"י האחרון שראה את מנחם לונץ ושבתי דרוקר, הכירם מקרוב וגבה עדות בזמן אמת על מה שקרה שם.

מספר לבנת:

עוזי לבנת (צילום: זאב גלילי)

"היינו ארבעה חברים – מנחם לונץ, שבתי דרוקר, דוד הולינסקי ואנוכי. למדנו יחד בבית הספר הדתי "נצח ישראל" בחיפה. אני ושבתי דרוקר הלכנו יחד לבית"ר ואחר כך לאצ"ל. כשחל הפילוג הצטרפנו לאברהם שטרן (יאיר). הולינסקי התגייס ללח"י מאוחר יותר והוא גייס את מנחם.

"זו היתה התקופה הקשה ביותר של הארגון – ימים אדומים ולילות שחורים של יאוש. הימים שבין רצח יאיר (17.2.42) ובריחת עשרות לוחמים מן הכלא כשנתיים לאחר מכן. המחתרת מנתה לוחמים בודדים, מפוזרים, נרדפים על ידי הבריטים שירו למוות בכל לוחם שנתפס והפקירו פצועים לדמם למוות. את הגחלת שמר בחור צעיר, יהושע כהן, שהסתתר בפרדסים.

"היה צורך חיוני במקומות מסתור לבורחים ולפצועים. המשק של משפחת לונץ נראה כמקום אידאלי. מנחם הספיק לקלוט כמה מן הבורחים והפצועים. בדיעבד נתברר כי זו היתה טעות. בישוב קטן, בו כולם מכירים את כולם, עוררו אורחיו של מנחם לונץ חשדות.

"שבתי דרוקר נפצע בקרב יריות עם המשטרה בשעה שניסה לחלץ לוחם אחר שנפצע קשה. דרוקר היה זקוק בדחיפות לטיפול ולמקום מקלט. הוא הועבר ליבנאל ומנחם טיפל בו במסירות רבה.

"בלילה שקדם לארוע הדמים קיימנו מעין מסיבת חברים קטנה בביתו של מנחם ביבנאל. לפנות בוקר עזבנו את הבית וטיפסנו במעלה ההר לחפש מכונית שתסיע אותנו לחיפה. בהיותנו במעלה ההר הבחנו בעשרות כלי רכב צבאיים ובהם מאות חיילים ושוטרים נעים לעבר יבנאל. הבנו שחברינו נלכדו.

"זמן קצר לאחר הרצח הגיעו אלי לחיפה שני צעירים וצעירה מיבנאל. הם ביקשו להצטרף ללח"י. תחקרתי אותם וזה סיפור המעשה לפי עדותם של השניים (עם השלמות הלקוחות מעדות כתובה שמסר הולינסקי לפני מותו):
בעת שהגיעו הבריטים נמצא מנחם בשדה. בא אליו המוכתר, יחד עם כמה מנכבדי יבנאל. אמרו לו: תוציא את הפצוע שאצלך. מנחם השיב להם כי אין אצלו איש. הבריטים אמרו כי יש לערוך חיפוש. ערכו חיפוש בבית ולא מצאו איש. אז שאלו מה יש בחדרון קטן שהיה צמוד לבית והיה בנוי מקירות דקים של רשת וטיט. לונץ השיב: מחזיקים שם חציר. הבריטי לא הסתפק בתשובה שלף אקדח ואמר למנחם: תפתח את המקום. החדר היה נעול במנעול גדול מבחוץ וגם מבפנים. מנחם נקש על הדלת את הנקישה המוסכמת. דרוקר הבין את המתרחש וסרב לפתוח. הוא לא רצה שחברו יפול חלל עמו. אך לונץ התעקש, פתח את המנעול מבחוץ הדף את הקצין הבריטי ופרץ פנימה. השניים נעלו עצמם מבפנים. התחיל הקרב.
בידי השניים היו אקדחים שאחד מהם כנראה לא היה תקין וכמה רימונים פרימיטיביים מתוצרת בית, שהושלכו החוצה אך לא התפוצצו. הבריטים הציבו מול החדר שקירותיו דקים וחדירים שני מקלעי ברן וריססו אותו עד שהיה ככברה. גם לאחר שהאש מבפנים השתתקה המשיכו לירות שעה ארוכה. רק אז פתחו את הדלת ומצאו את שתי הגופות. הם רמסו אותם ברגליהם והשליכו אותם למכונית. למחרת היום נמסרו הגופות לחברה קדישא. אלה מסרו בתחקיר שלונץ נהרג כנראה ראשון מאש הבריטים. דרוקר נמצא כשאקדח בידו וחור נפער בפיו, דבר המעיד כי שמר כדור אחד לעצמו על מנת שלא יפול חי בידי הבריטים.

מנחם לונץ נקבר בבית העלמין של יבנאל. הלוויה של דרוקר התקיימה בטבריה והשתתפו בה מתי מעט. כשנודע לסוחרי העיר על הלוויה מיהרו לסגור את חנויותיהם לאות אבל.

משפחת מתנחלים

"אנחנו משפחה של מתנחלים", אומרת לאה אקסר בחיוך. "סבא, יוסף לונץ, עלה עם משפחתו לארץ ישראל מקובנה בשנת 1905. הם באו עם שלושה ילדים – הבכור, דב חנוך, היה אז בן 21 ולימים היה לאבי. סבא וסבתא כבר היו זקנים ותשושים בעלותם ארצה ולא היו מסוגלים לעבודה חקלאית. קיוו שילדיהם יעסקו בכך. הם התיישבו בחיפה ופתחו חנות לצרכי סנדלרות שניהלה אחותו של אבא.
במלאות לאבי 30 הוא נשא לאשה את בת שבע לבית חבס (שאחת מאחיותיה היא הסופרת ברכה חבס), שסיימה אז את סמינר לוינסקי.

לאחר הנישואים החליטו אבא ואמא להתנחל ביבנאל.
יבנאל היתה אז סוף העולם. לטבריה הסמוכה ניתן היה להגיע רק ברכיבה על חמור והיו צריכים ללון בדרך. החיים היו קשים והפרנסה מועטת. אך הדרישות היו צנועות וחיים בצניעות היו עיקרון. אבא עבד בשדה ואנחנו עזרנו לידו. סרב להעסיק משפחות ערביות כדרכם של חקלאי המושבות.

אני ושני אחיי למדנו בבית הספר היסודי ביבנאל שהיה בית ספר נפלא עם מורים מצויינים.

בית ספר ביבנאל בראשית המאה הקודמת

אבא היה אדם מאד דתי ויבנאל התאימה לו, כי היה בה רב ושוחט ובית כנסת. הוא ראה בעבודת האדמה יעוד לאומי ודתי. אם לא נעבוד את האדמה, נהג לומר, לא נחיה כאן.

באחד הימים הגיע לביתנו מן הגולה בן אחיו של אבא, בחור בן 17, משה זלמן שמו. אבא בנה לו חדרון קטן הצמוד לביתנו. באמצעים שהיו לו אז יכול היה להרשות לעצמו לבנות חדר שקירותיו עשויים רשת מצופה טיט – זהו החדר שבו מצא אחי מנחם את מותו. משה זלמן גדל אתנו והיה כמו אח בוגר. הוא לא זכה להקים בית בישראל. בשנת 1937 נרצח על ידי ערבים.

בשנת 1932 נאלצנו לעבור לחיפה בגלל מצב בריאותה הרופף של אמא שסבלה ממחלת כליות. אבא המשיך לעבוד בשדה והיה בא הביתה לחיפה רק בשבתות. האחים שלי, יוסף ומנחם, למדו בבית הספר "נצח ישראל" של המזרחי. אני למדתי בבית ספר דתי לבנות.

ארבע שנים היינו בחיפה ואז חזרנו ליבנאל. אני סיימתי ביבנאל את כיתה ח' אחי יוסף הלך ללמוד חקלאות במקווה ואחי מנחם הלך ללמוד בסמינר בירושלים.

בשנת תש"ד (1944), השנה בה נרצח מנחם, כבר היו הורי במצב בריאות רעוע. במיוחד אבי שסבל ממחלת ריאות. הורי עברו לכפר סבא ב-1943. אני הלכתי ללמוד בבית ספר לאחיות בבילינסון. המשק ביבנה המשיך להיות בבעלותנו ומנחם היה היחיד שבה לשם לעבד אותו. ראה בכך מעין "שנת שרות" לפני האוניברסיטה.

"במכתב שכתב להורים אמר מנחם שיבוא לחוג את הסדר עם כל המשפחה בכפר סבא. במקום להיות עמנו בסדר אנחנו היינו אתו בבית הקברות של יבנאל".

מי הלשין?

בארכיונים הבריטיים נמצא לא מכבר מברק מן ה-11 באפריל 1944, שנשלח מראש המטה הכללי בארץ למשרד המלחמה הבריטי. במברק מתואר בכמה מילים הארוע ביבנאל ב-6 באפריל. התאור נפתח כך: "בעקבות מידע על הימצאות טרוריסטים יהודים, ערכו שוטרים חיפוש בבית במושבה יבנאל בשיתוף עם המוכתר".

מי מסר את המידע? מי הלשין?

בשנת 1987 ערך כתב "ידיעות אחרונות" עמוס נבו, ביוזמתי, תחקיר בנושא. הוא פרסם כתבה שכותרתה "מי הלשין". מפי אחיו של מנחם לונץ, יוסף, שמע עמוס נבו את הדברים הבאים: "דודתי ברכה חבס קראה לי לפני מותה וסיפרה שעברה על הארכיונים של ההגנה ומצאה כי המלשין הוא איש שרות הידיעות של ה"הגנה" (ש"י), שהיה נשוי לבת יבנאל. בשיחה עם עמוס נבו הכחיש האיש נמרצות את ההאשמה. הוא הודה כי ידע שמנחם איש לח"י ואף הזהיר אותו שהסתרת לוחמי המחתרת בביתו מהווה סכנה.

נתן ילין מור

חבר מרכז לח"י נתן ילין מור מספר בספרו על פגישה שיזם עמו מפקד ה"הגנה", אליהו גולומב. מפי גולומב שמע לראשונה על מה שארע ביבנאל וזה אף שיבח את גבורת הלוחמים ואמר: "אם השכלתם להקים בחורים כאלה לא יצלח עליכם שום נשק ושום איש לא יוכל לכם".
לאחר מכן תמה ילין על מניעי הפגישה והסיק שגולומב רצה בפגישה עמו לנקות עצמו מאחריות למעשה ההלשנה.

במהלך עבודתי על כתיבת טור זה נודע לי כי מי שחקר את הפרשה עד תום ואף הגיע למסקנות נחרצות בנושא הוא ידידי יעקב אלעזר.

אלעזר הצטרף לבית"ר בולגריה בגיל 8, עלה לארץ, הצטרף לאצ"ל והשתתף בכמה פעולות נועזות, הצטרף ל"חרות" מראשיתה והתאכזב מבגין בעקבות הנסיגה מסיני. את פרנסתו מצא כמרצה מצליח בטכניון אך את רוב זמנו הקדיש להפגנות יחיד נגד הידרדרות המדינה מן הנסיגה מסיני ועד הפקרת גוש קטיף. היה לו גם ארכיון פרטי, אולי העשיר ביותר הקיים בארץ בנושא תולדות המחתרות. כששמעתי שאלעזר חקר את פרשת יבנאל שמחתי מאד. הייתי משוכנע שהוא ישלים את החוליה החסרה. אך את ההתקשרות עמו השארתי לסוף העבודה. ביום בו עמדתי לצלצל אליו נודע לי כי אלעזר הלך לעולמו כמה ימים לפני כן. חבל על דאבדין.

"על כתף ההר שבעה קברים פה נרצח העלם יפה התואר"

דברים שנשאה לאה אקסר-לונץ באזכרות לאחיה:

"רכס הרים עגלגל, כקימורי גופה של אמא. מחבק ועוטף וסוגר. ומעבר: משבצות בירוק וחום, צהבהב וצהוב. קרני שמש וסביונים ושקט וציוץ ציפורים על עץ הלימון הענק. ובשולי הגינה נשורת עלים. נקפו חלפו השנים. על כתף ההר שבעה קברים. ליד עץ הלימון בית חרב, שאותות כל השנים בו ושלט עצוב וקטן: פה נרצח מנחם העלם יפה התואר. ושורות העלים נערמות ונערמות. ועל קימורי ההר אין כלניות כחולות, ואין כלניות לבנות. אולי רק רקפת מתחת לסלע נותרה ולמרגלותיו מגרשים וצימרים וחממות והכל וכלום".

האח שוחרר מהצבא הבריטי והתגייס ללח"י

"אחי השני, יוסף לונץ (שנפטר לפני כ-8 שנים ממחלה) היה חבר ב'הגנה' והתגייס לצבא הבריטי. בעקבות הרצח של מנחם הוא שוחרר מן הצבא וכשבא לארץ התגייס מייד ללח"י. בינואר 1946 השתתף בהתקפה על בית הסוהר בירשלים לשחרור אסירי המחתרת. הוא נפצע מכדור שריסק את כף ידו וחדר לעצם החזה. נתפס על ידי הבריטים והוחזק בכלא. יוסף התנגד שרופאים בריטיים ינתחו אותו ובעזרת סכין גילוח שהוברח לכלא שלף בעצמו את הכדור מחזהו והעלימו. בהעדר ראיה משפטית לא הועמד לדין והוגלה לארתריאה ולקניה. עם שובו התגייס לצה"ל ולחם בכל מלחמות ישראל. בשנת 1949 נשא לאשה את דובה לבית ברמץ. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים. לבכור קראו מנחם על שם דודו מנחם לונץ גיבור יבנה. הוא נפל במלחמת יום הכיפורים והוא בן 23.
"אחרי אובדנים כאלה, האם יכלה אמא שלנו לחיות? " – שואלת לאה אקסר.

"נער טהור ותמים, רוחו משתפכת בנגינת החליל וכולו תום גלילי".

דברים שכתבה הסופרת ברכה חבס, דודתו של מנחם לונץ, לעורך עיתון "על המשמר" כמה ימים לאחר הרצח.

"באתי בזה להפנות את תשומת לבך לכותרת שבעתונכם לידיעה על הרצח ביבנאל. הכותרת שסיפרה על שני 'בריונים'. והנה בדעתי להציג בפניכם אחד משני אלה. את מנחם לונץ ז"ל, שהוא קרוב שלי.

הסופרת ברכה חבס

"נער טהור ותמים, אציל רוח, רחום ורך, צנוע וטוב לב, עמקן ובעל כשרונות מצויינים, קורא ושונה, חושל בסבל החיים של המשק הגלילי. נולד ביבנאל ולמד בה ועבד בה בשדה ובחצר, בשמירה ובכל עבודה חלוצית. אביו – טהור דרך, פועל ציון דתי, שיקע שלושים שנות חיים ועמל באדמת הגליל וכמוהו גם האם. והבן, לאחר סיימו את לימודיו בסמינר למורים ראה חובה לעצמו, על אף תשוקתו להתגייס לצבא גם הוא, ללכת יחידי וליטול על עצמו את עול המשק העלוב המכלה והוא בן 19 בסך הכל. אידיאליסט בכל מהותו והליכותיו… היה סגפן בהכרה מסתפק במועט שבמועט, על אף הדרישות הרוחניות הגדולות שהיו טבועות בנפשו. רחב לב, מסור למשפחתו, ידיו מצויינות במלאכת מחשבת. רוחו משתפכת בנגינת החליל וכולו תום ועוז גלילי".

חיסולו של קונקווסט

"זמן קצר אחרי הקרב ביבנאל", מספר עוזי לבנת, " נפצעתי מיריות בלש בריטי ושכבתי בבית חולים בחיפה. למיטתי הגיע הבלש הידוע לשימצה א.א. קונקווסט, שהיה ראש הבולשת הבריטית באזור חיפה. הוא ידע על קשריי עם שני הבחורים ובא אלי. שלף אל מול עיניי אקדח נגאן פולני ואמר לי: "זה האקדח של שבתי דרוקר , החבר הטוב ביותר שלך".

"לא השבתי לו מאומה ואמרתי בלבי שעוד יבוא יומו. אני נעצרתי והוגליתי לאפריקה אך חבריי למחתרת עשו עמו את החשבון. ב-2 ביוני 1947 הצליחו שני לוחמים – יעקב פנסו ואבנר גרושוב – להתקרב אליו במכונית ולחסל אותו ביריות מתת מקלע.

אנדרטה לגיבורי יבנאל שהוקמה ליד בית משפחת לונץ

[גירסה ראשונה של מאמר זה פורסמה כאן ב-2006]

(לצפיה נוחה,משלוח והדפסה לחץ על הטקסט: בין יציאת מצרים להכרזת העצמאות)

מאז יום העצמאות הראשון חוברו עשרות "הגדות", המספרות את סיפור הקמת המדינה בנוסח ההגדה של פסח * ההגדות נועדו לבטא את ההכרה שמדובר בשינוי מפליג בגורלה של האומה * להעניק תוכן מסורתי לחג * עד כה לא נתקבעה אף הגדה כטקסט מכונן ויוצר מסורת * ומדוע פסלה הרבנות הצבאית את ההגדה הראשונה * "אחד מי יודע? אחד הוא צה"ל"

                                                 - מאת:יואל רפל -
לקראת יום העצמאות של שנת תשי"ב (1952) הדפיס צה"ל כעשרת אלפים עותקים של ׳הגדת יום העצמאות׳ שכתב הסופר אהרון מגד. חיילי צה"ל היו אמורים לקרוא את ההגדה בארוחת ליל יום העצמאות.
זו הייתה, ככל הנראה, ההגדה ראשונה שחוברה ליום העצמאות. אך היא לא נקראה מעולם בשום מחנה צה"ל. ההגדה נגנזה בלחץ הרבנות הצבאית, שנדהמה לגלות כי בטקסט הדומה לזה של הגדת ליל הסדר  תפס הצבא בכמה מקרים את מקומו של הקב"ה.
כך, למשל, בישרה ההגדה כי "לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף, ולא על ידי שליח הִכינו את האויב ויכולנו לו, כי אם על ידי צבא ההגנה לישראל שרוחו דרוכה וזרועו עזה".
ההגדה פורסמה במלואה בעיתון ׳מעריב׳ ורבים קראו בה, אך יוזמת שילובה בתכני החג נחלה כישלון.

הגדת יום העצמאות לחיילי צהל

בין ליל הסדר לחג המנגל
השימוש במושג ׳הגדה׳ ביקש לקשר את ליל הסדר של פסח עם הסעודה החגיגית של ערב יום העצמאות. בשני הארועים – יציאת מצרים והקמת מדינת ישראל – התחולל שינוי מפליג במצבו של עם ישראל כאומה בין העמים.
ניסיון ממלכתי לעצב הגדה לליל יום העצמאות נעשה בתשט"ו (1955) ביוזמתו של שר החינוך בן ציון דינור. החיבור לא נקרא "הגדה" אלא "מקראי חג לסעודת יום העצמאות".
מבנה הגדה זו, שנכתבה על ידי הסופר והמשורר יצחק שלו, הועתק ממבנה ההגדה של סדר פסח. בצד התוכן שנבנה בתבנית סיפורית של מלחמת העצמאות וזיכרון הנופלים, שולבו גם תפריט סעודת החג וטקסט דידקטי שהסביר כיצד לקיים את סעודת החג.

"שחררנו את עצמנו"

שנתיים לאחר מכן בתשי"ז (1957) פרסם הרב מרדכי הכהן, מיקירי ירושלים, "אגדת זה היום ליום העצמאות". בהגדה זו נאמר בין היתר: "מיד עלו נבחרי העם בזה אחר זה וחתמו שמותיהם במגילה. לפי סדר האלף בית חתמו, כדי שלא לחלוק כבוד לחותמים, אלא לכ"ב האותיות של הא-ב." .
לשנת העשרים לעצמאות מדינת ישראל, תשכ"ח (1968) כתב המחנך ד"ר ישראל צבי כנר "הגדה ליום העצמאות" שהעמידה במרכז תוכנה את יום העצמאות למדינת ישראל. בפסח אנו נזכרים כיצד שוחררו אבותינו מבית עבדים, ביום העצמאות אנו נזכרים כיצד שוחררנו אנו עצמנו.
כך, למשל, את הפיוט "אחד מי יודע" שינה הד"ר כנר ל"אחד מי יודע?, אחד אני יודע, אחד הוא צבא הגנה לישראל". את הקטע "והיא שעמדה" שינה ל"והוא שעמד לאבותינו ולנו, שלא פעם אחת בלבד קמו הערבים לכלותינו והקדוש ברוך הוא וצה"ל הצילנו מידם".

הגדות רבות ליום העצמאות נערכו והודפסו על ידי קיבוצים החל מהשנה הראשונה לעצמאות המדינה, היסוד להגדות (ומקראות) אלו היה הצורך לצקת תוכן של ממש לחג הצעיר שאין לו מקורות קדומים. סעודת החג בקיבוצים שדמתה לליל הסדר של פסח שבו התכנסו כל חברי הקיבוץ וילדיו לסעודה חגיגית משותפת, הביאה לדמיון במבנה של הגדת ליל הסדר של פסח והגדת יום העצמאות.

בשישים ושבע שנות המדינה נערכו והודפסו עשרות הגדות שונות לליל יום העצמאות. ראוי להזכיר את שתי המהדורות הגדולות של "הגדת יום העצמאות לחיילי צה"ל" שערך החתום מעלה ופרסמה מפקדת קצין חינוך ראשי בשנים תשס"ב (2002 ), תשס"ד (2004),

הגדה זו נבנתה סביב שני סמלי היסוד של התקומה הלאומית – מגילת העצמאות וסמל המדינה, המנורה. תוכן ההגדה נועד להעניק ידע בתולדות המפעל הציוני, צה"ל, המאבק לביסוס חברה דמוקרטית והתקווה לשלום.

אם נרצה אין זו אגדה

איך הופכים את היום לחג

במאמר שכתב פרופ׳ אסא כשר על ׳הגדות יום העצמאות׳ ביקש להבליט את הקשר בין ההגדה של פסח לזו של יום העצמאות. וכך כתב:
"לטעמי, יש רק דרך אחת לעצב את יום העצמאות כחג של ממש, המשתלב באופן טבעי בתוך ההיסטוריה של העם היהודי, כעם ה׳עומד ברשות עצמו׳, בכל ממד חשוב של קיומו. זוהי דרך הטקס והטקסט שיהיו בעלי זיקה מובהקת להגדה של פסח, המוכרת מליל הסדר. שלושה יתרונות ניתן למנות ברעיון של יצירת ׳הגדת יום העצמאות׳, במתכונת שיש בה דמיון מובהק לזו של ההגדה של פסח.

ראשית, למרות שכל נוסח כזה של הגדה ליום העצמאות יכלול, מטבע הדברים, חידושים משמעותיים בחלקים מרכזיים של תוכנו, הוא יהיה מיד עם כינונו גם בעל שורשים היסטוריים עמוקים בשל הדמיון המובהק להגדה של פסח.
הגדה ליום העצמאות תהיה טקסט חדש בעל שורשים עתיקים ולא יהיה בכך פרדוקס כלשהו, אלא דווקא הישג תרבותי מיוחד.
שנית, מרכיב טבעי של הדמיון בין ההגדה של פסח לבין הגדה סבירה ליום העצמאות יהיה בהקשר השימוש בטקסט. כשם שההגדה של פסח היא טקסט המכונן טקס, כך הגדה דומה ליום העצמאות תוכל להיות טקסט המיועד לטקס. אם במתכונת של ליל הסדר ואם במתכונת אחרת, במוצאי יום העצמאות, לדוגמה.
שלישית, מרכיב טבעי של השוני בין ההגדה של פסח לבין הגדה סבירה ליום העצמאות יהיה בתכונות מרכזיות של הטקסט. בעוד ההגדה המסורתית של פסח מאירה פנים לחידושים, אולם רק אם הם פירושים של עצמה או דרשות הנאמרות בשוליה, הרי הגדה מוצלחת ליום העצמאות תוכל להאיר פנים לחידושים, אפילו מדי שנה בשנה, ובלבד שיבואו בנוסף לדברים הנאמרים בה שוב ושוב, מדי שנה בשנה, כראוי לטקסט שנועד לחיות בתוך מסורת".
עד כאן דברי פרופסור אסא כשר.
הגדה ליום העצמאות היא צורך מתבקש. הגדה זו עשויה ליצוק תוכן של ממש ליום החג הלאומי עד שכל חוגג בעתיד הקרוב והרחוק יחוש כאילו הוא עצמו היה בהולדת מדינת ישראל.

הגדה לחג העצמאות

ראה
הלכות יום העצמאות
http://www.zeevgalili.com/2011/05/14937